תסביך אב? או סתם מתוסבכת באופן כללי?

שלום. אני בת 17, ויש לי סוג של בעיה, שככל שאני מתבגרת אני מבינה יותר שהיא לא נורמלית במיוחד. לפני שאתחיל ואספר, אני יציין שמגיל שנתיים גדלתי רק עם אימי, ועם אבא שלי אני בקשר רופף מאוד. אני רואה אותו לעיתים רחוקות, ולא מנהלת איתו שיחה יותר מחצי שעה. הוא אובחן כסכיזופרני קצת אחרי שנולדתי (זאת גם הסיבה שאמא שלי עזבה אותו), בעקבות שימוש בסמים. בכל מקרה, יש לי בעיה במגע עם גברים. אמא שלי התחתנה שנית עם מישהו,ואותו הדבר גם עם בעלה של דודה שלי - אני נרתעת מכל מגע איתם. אם הם מחבקים אותי או מנשקים אותי, זה מלחיץ אותי ונורא קשה לי לעמוד בזה. זה לא עובר טבעי. לפעמים זה קורה לי גם כשיושב לידי גבר באוטובוס ונוגע בי מעט בלי כוונה, אני אוטומטית מרחיקה את עצמי. זה לא קורה לי עם כל אחד, רק עם חלק, ואני לא רואה משהו מיוחד בהם שהוא הגורם. בכלל, אני לא מבינה למה אני מתנהגת ככה. מה יכולה להיות הבעיה? יש בכלל בעיה?