הי דנה,

להודעה הקודמת שלך הגבתי ולא נקלט. ממש נעים שאת מגיבה ושמחה בשמחתי (: תודה! ולגבי החברים- יכול להיות שאני "החלטתי" בראש שאסור להיות לבד. אבל באמת לא אוהבת להיות לבד, אולי זה דורש שינוי (??), לא יודעת. הבעיה שלי היא בעיקר בסופ"ש, בשאר השבוע פחות מרגישה את הלבד. ושאלת בונוס- את (ואם עוד קוראים, אז אשמח שיענו גם) מספרת למטפלת שלך שאת כותבת כאן? אני לא מדברת על מקרה חד"פ.. ואת כמובן לא חייבת לענות. (אני לא סיפרתי, אבל כנראה זה יקרה בקרוב, כי אני מרגישה שעכשיו זה תופס יותר מקום..)

לא ספרתי לה. פשוט כי לא חשבתי שחשוב... אם אחשוב שיש לי צורך שתדע- אספר. השאלה מה זה נותן ומה את רוצה לומר לה בזה. את יכולה לתת לה לקרוא מה שכתבת. לא חייבת כמובן. אבל אולי כך יהיה לך יותר קל להעלות תכנים. לגבי סופ"ש- חוגים אמנם, זה לרוב באמצע השבוע, את את האנשים משם ""תייבאי " לסופ"שים שלך. אם חברות הזמינו השבת, זה נהדר. יש לך חברות שאוהבות להיות איתך ואת חשובה להן. אל תשכחי.

אני הולכת לחוג אחד ואני לא רואה דרך למצוא שם חברות לחיים האמיתיים שלי. כן יש כמה בנות שאני מדברת איתן קצת יותר, אבל זה גם אל חוג שבאים אליו באופן קבוע, כך שיש תחלופה של אנשים. היא יודעת שאני קוראת, לפחות בהתחלה קראתי הרבה והייתי ממש "מכורה", אח"כ הפסקתי לגמרי. ועכשיו אני כותבת.

היי חנה, רציתי לספר לך שהמטפלת שלי יודעת מתי שאני כותבת בפורום, היא יודעת מה הכינוי שלי ומה תוכן ההודעה... אני מרגישה שאני לא יכולה להסתיר ממנה דברים וגם זה דיי מובן למה לפעמים מטופלים רושמים בפורומים.. במיוחד שהסביבה בחןץ לא מבינה את הסיטואציה הטיפולית, את התלות במטפל ועוד מלא קשיים... ואל תדאגי כשתספרי לה שאת רושמת בפורום , זה ברור שהיא תבין ... נראה לי שמרבית המטופלים בסופו של דבר מוצאים את עצמם כותבים או קוראים בפורומים (שאגב מאוד עוזרים ונותנים תמיכה , אודי אתה מלך:)

אני מבינה שאני לא היחידה שיש לה את הצורך להיות כאן. אני לא בטוחה שאני מסוגלת לתת לה ממש לקרוא והיא גם לא תכנס כדי לקרוא, אלא אם כן אביא לה. תודה על השיתוף