הי מ., מקווה שתראי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כבר כתבתי לפני כמה ימים אך כנראה לא נקלט. אני כותבת לא מתוך בחירה אלא מחוסר ברירה וקושי לדבר. יש פעמים שאני מצליחה יותר לדבר ויש כאלו שבכלל לא. לרוב אני כותבת בבית מראש, או בתחילת הפגישה ואז קל יותר לדבר על הדברים שכתבתי. ויש פעמים שגם אענה תשובות, אפילו הקצרות בוותר בכתב כי ארגיש שאני לא מסוגלת לדבר. חלק מזה שאני כותבת זה כי אני מפחדת לדבר אבל גם אולי מפחדת שלא אובן כמו שצריך או שלא אצליח להגיד באמת את כל מה שרציתי ואיך שרציתי לומר. אני מרגישה שרק ככה אני יכולה להתבטא כמו שצריך, אבל זה ממש לא משהו שאני רוצה שימשיך. מקווה שעניתי ומשמח לדעת שמישהו קורא אותי מדי פעם ולהרגיש קצת פחות לבד.
אני קצת בקיצוניות השניה..שמרגישה שמדברת יותר מדי.. וקשה לי לעצור.. ולפעמים מתפדחת.. מרגישה ריקנות.. וחרטה.. אבל כנראה שמה שמשותף לשתינו.. זה שאף אחת לא אוהבת.. את איך שהיא מתקשרת.. ו..מאד מזדהה..עם מה שכתבת..בעניין העבודה..גם מחליטה לעזוב..כי כבר לא יכולה יותר..אבל ממשיכה באותו מקום..גם כי אין משהו אחר.. וגם.. נכון לגביי.. לא יודעת..אם אצלי הבעיה ואז אעביר אותה למקום אחר.. מאחלת לך שתרגישי טוב ושתמצאי את הטוב ביותר בשבילך.. מ.
ברור שלעזוב את העבודה לא יפתור לי את הבעיה.. ויכול מאוד להיות שגם בעבודה אחרת היא תבוא לידי ביטוי. אבל אני יודעת על עצמי שאני פחות אסבול, כי פשוט אני אמנע כרגע מסוג העבודה הזו. (במקצוע שלי יש כמה תחומים, אבל זה תחום גדול שחבל לי לוותר עליו, למרות שאני קרובה לעשות את זה). לא יודעת אם אי פעם ארגיש טוב.. אבל תודה ומקווה שאולי אופתע. גם לך הרבה בריאות והצלחה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
