פרידה

היי אני בת 23, הייתי בזוגיות ראשונה במשך 3 חודשים עם גבר בן 29, ונפרדנו לפני שבוע. היה ביננו קשר ממש יפה וטוב. הייתה הרבה מאוד תקשורת והייתה אהבה. הדבר היחיד שהפריע לקשר ביננו במהלך כל הזמן הזה, היה שגם אני הייתי החברה הראשונה שלו והוא לא ידע שלפעמים בזוגיות צריך קצת לוותר לפעמים על דברים שהיית רגיל אליהם בתור רווק. העבודה שלו הייתה מספר 1 בשבילו, החברים שלו גם באו לפניי... לא היה כל כך מאמץ מבחינתו למשל לפגוש אותי במקום חברים, או לשלב בין הדברים בצורה הגיונית. הייתה אהבה גדולה מאוד בהתחלה, אבל לאט לאט אני חושבת שהתחיל להימאס לו מעניין ה"להיות עם חברה" כי זה כלל הרבה דברים שלא היו לו נוחים והוא העדיף לחזור לחיי רווקות. הוא סיפר לי שיש לו חלום לטוס ל3 שבועות עם חברים לתאילנד. משהו שהוא מתכנן הרבה זמן. בסופו של דבר החברים האלה לא יכלו להגיע ומכל ה"חבורה" נשארה ידידה אחת שכן רוצה לטוס איתו. הוא התכוון לטוס עם ידידה לתאילנד 3 שבועות, וזה לא התאים לי, אפילו שזה חלום שלו וניתקתי איתו את הקשר (למרות שהוא רצה שנישאר חברים). בכל מקרה, בשביל לטוס לתאילנד עם הידידה הוא הסכים לוותר עלינו (הייתי בשוק כי חשבתי שהוא אוהב אותי, ואני יודעת שאין שום דבר בינו לבין הידידה). זה נפל עלי כמו רעם ביום בהיר, כי רק יומיים לפני זה עוד נפגשנו והיה מדהים. לא יודעת איך להתמודד עם המצב. אני אוהבת אותו, מבחינה רגשית הייתי רוצה לחזור אליו. מבחינה שכלית והגיונית ברור לי שאני ממש לא רוצה כי מגיע לי מישהו שיאהב אותי ויעריך אותי ולא יטוס עם ידידות, אלא איתי. אם הייתי יכולה לשנות מציאות הייתי גורמת לו להבין שהוא עושה טעות שהוא מוותר עלינו. אבל אני לא יכולה לשנות מציאות, וגם אף אחד לא אמר שזו אכן המציאות. יכול להיות שזה לא טעות הטיסה הזו, וזה מה שצריך להיות. קשה לי. אני בוכה. אני חושבת על כמה טוב היה לנו. בא לי אותו שוב. מה עושים? איך מתמודדים?

לא ממש נשמע טוב לנסוע רק עם ידידה ... ( עם חבר'ה דווקא בסדר) ובלי כל קשר למקובל או לא. אם זה לא מקובל עליך,יש לכם בעיה. אם הוא לא מוכן להתחשב בדעתך, כנראה שהוא לא רואה את היחסים הללו כ"כ מושלמים. ולך מגיע יחס כמו שמגיע לך.