היי אודי..

תמיד שקשה ומתסכל אז הראש שלי ישר נזכר שכל החוויות שפגעו בי ומתחילה לכעוס.. ואז חושבת לעצמי שאם את כל האנרגיות האלה הייתי משקיעה בהתמודדות ולא בכעס על צדקתי זה בטח היה מקדם אותי יותר. הבעיה שכ"כ קשה לי התמודדויות כבר וגם הפערים שאני רואה ביני לבין אנשים התפקוד שלהם לא נפגע, זה לא מפסיק לצבוט ולהעיר את הפצע של הנחיתות.. ואז כדי להעיז יש לי צורך בתמיכה של סביבה בטוחה שלרוב האופציה לזה זה שיחות עם מטפל אבל במציאות זה כאילו לשלם הון תועפות לכל פגישה שלא ברור לי מה יוצא לי מזה כי הבעיות שנכנסתי איתן לא נעלמות אחרי שיחה.. ואז אם אומרים לי לבוא זמן ממושך ישר מרגישה שדופקים אותי באופן סדרתי כבר כי זה לא טיפול ראשון ועם לא עזר עד עכשיו למה שיעזור בעתיד? וגם איך אפשר להרגיש טוב עם עצמך שאתה מרויח מינימום ומטפל גובה המון כסף כי הוא טוען שלמד הרבה וכל מיני דברים שרק מצביעים עוד יותר על כוחות אגו שאין לי ולא יהיו.. לא יודעת, מאיפה שלא מתבוננת על זה אני רק רואה איך אני משלמת כל החיים מחירים על זה שלא היה לי בסיס בטוח מלכתחילה בבית. הייתי ילדה אז. אני בת 32 היום ועדיין משלמת מחירים על משהו שמעולם לא בחרתי ולא היה באשמתי. למה אי אפשר פשוט להשתנות?? ואם באמת הייתי מקבלת את עצמי בלב שלם אז פערים לא היו אמורים לצבוט כ"כ, נכון? אוף, אולי תתן איזה עצה בשבילי? שונאת שהעולם כזה מקום תחרותי,לא הוגן ולא צודק. והכי ארורים אלה שמציגים כאילו שדברים הם בחירה. זה כזה שקר, אודי. למה אנשים כאלה שקרנים מתועבים?? אין לי שמץ של ספק שכל אדם שמצליח לתפקד טוב יותר ממני לא חווה את החרדות המשתקות שאני חווה. זה פשוט צמצם לי את החיים :/ אני בן אדם 'מסורס' ורק מלחשוב להתחיל להתמודד עם דברים מלחיצים שוב, זה פשוט צעד שאין לי מושג איך לעשות. אני מרגישה גועל עצמי ובושה ופאטתית כ"כ... נאבקת על דברים שלאחרים מובנים מאליו בלי בכלל להתעכב על זה, הם עושים וזהו..... איזה מן עולם זה? מצד שני יש לי דברים טובים אחרים, למה לא להעריך אותם ולהסתפק בזה? אולי אני צריכה ללמוד להסתפק :( למרות שזאת לא תובנה שבא לי לשמוע מאף פסיכולוגית צבועה שמעולם לא הייתה בנעלי ממילא. אנשים אוהבים להצהיר כל הזמן 'העיקר לא לוותר' 'תמיד להמשיך לנסות' 'להתפתח'. הסיסמאות המחורבנות האלה הם כמו עינוי בשבילי כי כאילו כל הזמן משקפים לי משהו לא טוב על עצמי עם הגישה הזאת. אומרים 'יש כאלה שלוקחים אחריות על עצמם וכאלה פחדנים שלא עושים זאת. מה החוצפה הזאת של 'החזקים' לדבר כך??? בעיני הם לא 'החזקים'. הם 'האטומים'. נשבר הזין מאנשים צבועים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם וידם קלה על הדק הלשון. הרבה, כעס....... אודי. סתמי מצידי.

מקווה שארגיש פחות כעוסה וממורמת עם הזמן כי זה לא כיף להרגיש ככה. מזל שיש גם רגעים אחרים. פחדתי שחיסלו לי אותם, אבל יש גם הרגשות יותר טובות בתוכי. לא כלפי מישהו/משהו.סתם ככה,קיומי.