הלואי

שלום אודי, אשמח לשמוע את דעתך בנושא שמאוד מטריד אותי: עצלנות עצלות או איך שלא תקרא לזה... מצד אחד אני מרגישה כמו פרזיטית ומצד שני לא עושה שום דבר מועיל ובעיקר מבזבזת זמן. אני רוצה מאוד להשתנות ולהיות קצת יותר חרוצה באופן קבוע, בשביל זה אני הולכת לטיפול, אבל זה לא כל כך עוזר לעניין הזה כרגע כנראה... ואם אני לא יכולה להשתנות? אם עצלנות זה פגם אורגני/ גנטי? מה עושים? ממשיכים לחיות כמו כמו טפילים ?

היי מילים. לא אודי אבל חשבתי להתייחס בכ"ז :) כשקראתי אותך ניכר שאת שופטת את עצמך על כך שכנראה רמת התפקוד שלך לא עומדת בסטנדרטים שיש לך. נראה לי שכדאי לגלות סובלנות עצמית למצב הזה. גם אני אחרי משבר נפשי חוויתי צמצום בכושר התפקוד שלי ולמרות שמאוד רציתי להגיע ליכולת תפקודית של לתקתק דברים ולמצות את הזמן הפנוי, לא להתעצל, להשקיע ולקצור לי הישגים, הבנתי שזה פשוט לא הקצב הפנימי שלי ואם אני אנסה לכפות על עצמי משהו שאני לא באמת מרגישה שטבעי לנטיות ויכולות שלי אז זה רק יזרוק אותי למקום של לחץ וסבל שבתורו יוביל לאכזבה נוספת מעצמי. למדתי להרשות לעצמי לקחת פסק בזמן מהתמודדויות מעשיות כדי לבדוק איך וכמה מתאים לי.דווקא אחרי שמקבלים את המצב בהווה, מרפים מציפיות קודמות שהיו אפשר להתפנות לבחון מה את כן יכולה לעשות ממקום חדש שכבר לא מלקה את עצמו ושופט. תרשי לעצמך להיות סבלנית וסובלנית עם עצמך. אני לא חושבת שאנשים הם עצלניים. פשוט לא לכולם מתאים לחיות סגנון חיים שהוא 'מירוץ השגים' מלחיץ ושוחק.יש אנשים בקצה השני שלא מסוגלים לאפשר לעצמם רגע של נחת והפוגה בתוך עשייה תזזיתית ואולי הם נראים חרוצים מבחוץ אבל בפועל לפעמים הם סובלים בתוך תוכם מזה ובורחים ממשהו רגשי, כך להיות חרוץ באופן קבוע זה לא משהו שטוב בהכרח. הכי טוב ועדיף להגיע לאיזון, כל אחד ואיזון שנכון לו. זה תהליך של חיפוש כזה.. מאחלת לך המון בהצלחה ושתמצאי את האיזון שלך גם בעשייה ובכלל.

תודה על ההתייחסות העצות והאיחולים הטובים. מאחלת לך גם בהצלחה ושיהיה סופ"ש רגוע וחמים.

וסליחה על ההודעה המביכה שלא משקפת את המציאות האובייקטיבית.