אליאן-בוקר טוב!

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

03/05/2001 | 08:14 | מאת: רחל

איך שישנתי טוב הלילה! מה שלומך? לגבי החלום- אני מצטרפת לפרשנות של אביב. גם לה יש את זה............ שמת לב שגם בחלום הזה וגם בחלום הקודם, האיום היה קשור לנסיעה במכונית? בחלום הקודם מכונית דרסה ילדה, ובחלום הזה המכונית בעצמה יכולה להפגע. היא לא מגינה על מי שיושב בתוכה, למרות שהנהג מנסה להמלט. אולי הוא לא מספיק מיומן בהימלטות מאסונות? אולי הוא לא יודע לשרוד? אני כבר מחכה לפרשנות של רוית. שיהיה לך יום טוב!

03/05/2001 | 08:40 | מאת: רוית ניסן

לאליאן, וגם לרחל ולאביב... קראתי את החלום אתמאל, אך גם את שאר ההתכתבויות בימים האחרונים. אני חייבת להגיד לכן כמה מרגש לראות את הדינמיקה ביניכן- את היכולת האדירה של כל אחת מכן להיות עבור השנייה בנדנדה הזו של החיים. רחל- המשפט שלך מצלילי המוסיקה מסכם את הכל: אתן מצאתן חלון ממנו נשקף נוף אנושי אמיתי ומרגש וכל כך חם ותומך. אלוהים לפעמים באמת סוגר/ טורק דלתות בפנינו. היכולת לראות פתח נוסף, לבחור אפשרות אחרת- היא הצמיחה האמיתית. לדעת שאין רק אפשרות אחת- תמיד יש עוד אחת לפחות, רק נדרש האומץ להסתכל. אתן פה עושות זאת אחת עבור השנייה. ולגבי החלום- קראתי את הניתוחים של שתיכן- ושניהם יפים וכנים. חלום- כמו ציור, נראה שונה בתלוי בהמון גורמים (המסתכל, הגישה, האור והצל ועוד ועוד...) בחלום הזה- באמת על פי ראייה גשטלטית, ניתן לחשוב כי זה הסיפור שלך אליאן בתקופה זו: את הנוסעת במכונית עם כל בני משפחתך, אך את גם הכביש הישר, נטול הפיתולים. הדרך הישרה הזו עשויה להיות מסוכנת- הרי נופלים שם עצים, אך את מודעת לסכנות ומתכוננת אליהן- וממשיכה בדרכך. את גם המכונית- כלי התחבורה המכיל את כל בני המשפחה ביחד באותו המרחב- והמכונית ניצלת מכל העצים הללו. אך את גם העצים, הנופלים, שעשויים לפגוע במכונית, אך גם נפגעים בעצמם מן הנפילה, מן העקירה הזו. אולי הם מגלמים פה את האמביוולנטיות הרגשית- את האופן בו הכעס והאהבה חיים זה לצד זה, התוקפנות והצמיחה, הדרך והסכנות ועוד המון המון ניגודים. אך עדיין יש לך תחושה מוקדמת, המרגיעה את החששות, ואת לא לבד שם באוטו. וגם לא תארת את החלום כסיוט- נכון? זהו- על קצה המזלג. תמשיכו לחלום ושיהיה לכולנו יום נפלא. רוית.

03/05/2001 | 11:12 | מאת: אליאן

רוית, איזה זהו על קצה המזלג... הדברים רק נותנים חומר למחשבה וחומר טוב,כיוון טוב... נכון,החלום לא היה סיוט. דווקא הרגשתי דיי בטוחה לצד החששות. בטוחה בעצמי ובתחושות. לגבי רחל ואביב ,זה באמת כך כמו שכתבת... קשה לי להעביר את מה שאני מרגישה למילים... אני מוצפת אבל אני יכולה רק להגיד תודה לכולכן, לך , לרחל ,לטלי, לאביב..ובכלל ביי ויום נעים

03/05/2001 | 19:05 | מאת: אביב

בוקר טוב, מסכימה עם כל מילה שלך, באמת הדינמיקה שנוצרה בפורום היא מדהימה, אוירה מאוד אינטימית בין המשתתפים הקבועים, הרגשה שאפשר לספר הכל, להוריד אבנים מהלב, ואנשים יבינו, ויהיו פה לתמוך, לעודד ולאמר את המילים הנכונות בזמן הנכון. חלון לעולם שטוף שמש והזדמנויות, להגשמת חלומות בעזרת חברי אמת, שיודעים עליך הכל, על המשברים, על הקשיים, על התקוות, על השאיפות ועל החלומות, שאיתך בטוב וברע, ולא רק בטוב, לא ילכו כשיהיו ימים קשים. תודה, אביב.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית