מיכל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
משהו קטן ממרחק.. מאז שאני כאן קראתי אותך די ברציפות, וגם הגבתי פה ושם. אני מרגישה שיש הרבה מרחק, כמובן בעיקר בגלל הפורמט הזה, אני מנסה לדמיין מי את במציאות, וזה ממש בלתי אפשרי. וגם מרחק גדול בין המקום שאני נמצאת בו לזה שאת, ממה שבכל זאת הצלחתי לקלוט.. בגיל, סיפור חיים, אופי...וכו'... אבל מצד שני, מתאפשר פה מגע נדיר כזה עם עולם מאד מאד פנימי , סודי, מדויק... מפגש בספירה אחרת... המפגש הישיר הזה עם העולם הכי עמוק ואינטימי, פוגם בהיכרות לדעתי - מסתבר שלחיצוניות יש פן מאד פנימי ומשמעותי... אבל זה גם מאפשר משהו אחר. בין השאר אפשר אולי יותר בקלות "להשתמש" במה שאחרים כותבים כסוגים שונים של מראה לעצמך. אז, נראה לי שמקריאת ההודעות שלך קיבלתי גם משהו לעצמי. ומהאופי המיוחד שלך שנבע מתוכם. תודה לך על זה. ותודה לך על התגובות הרגישות והטובות שכתבת לי. הם חיממו את הלב. אני לא מרגישה שאני יכולה להגיד לך משהו עלייך, על כל מיני דברים שכתבת כאן,אני רק מאחלת לך מכל הלב הרבה הרבה טוב, מגיע לך... נחת, שמחה, הרבה אהבה , גם עצמית. (ואגלה לך שבסתר ליבי אני מקווה שלא באמת תעלמי מכאן...) להתראות...
את צודקת לגבי המרחק,קשה לדמיין מישהוא כזה וירטואלי שהוא גם אמיתי :) ובעצם אנחנו לא ממש מכירים. אבל גם לדעתי התרחש כאן משהו מיוחד במינו..אני הרגשתי שזה לפעמים יותר אמיתי מהעולם בו אנו חיים...שכאן אני יכולה להיות הכי אמיתית שרק אפשר ואיש לא ילעג רק יקבל אותי ברכות ואוכל להשען ברכות עליו... אני שמחה לשמוע שקבלת משהו ממני, אני הרגשתי שיש בנינו דברים משותפים כמו קושי לקבל את עצמנו, זוכרת שספרת פעם על קושי כזה שאת תמיד צריכה להיות טובה לכלם וגם אצלי דברים מאבדים פרופורציה אני די חייה בשחור לבן כזה. תודה שכתבת לי ואני לא אעלם לגמרי..אני בטוחה בכך..משאירה לעצמי את האפשרות עוד לכתוב כאן בעתיד רק לא כל כך הרבה :) תודה שכתבת לי זה כל כך מחמם את הלב, תודה על האחולים אני מאחלת גם לך שתמצאי את השלווה ותהיי מי שאת! וכמה שפחות תרצי להעלם... מיכל