...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

09/12/2012 | 22:08 | מאת: אחת לבד

מישהו ניסה לגרד את הכתם מעל הקיר. אבל הכתם היה כהה מדי (או להפך- בהיר מדי). אם כך ואם כך- הכתם נשאר על הקיר. אז שלחתי את הצבע, שימשח את הקיר בירוק. אבל הכתם היה בהיר מדי. ושכרתי את הסייד, שיסייד את הקיר למשעי. אבל הכתם היה כהה מדי. אם כך ואם כך- הכתם נשאר על הקיר. אז לקחתי סכין מטבח וניסיתי לקרצף את הכתם מעל הקיר. והסכין הייתה חדה עד כאב. רק אתמול השחיזו אותה. ובכל זאת... ואיגרפתי גרזן והלמתי בקיר, אך הפסקתי בעוד מועד. אינניודע מדוע עלה לפתע על דעתי, שהקיר עלוליפול, אבל הכתם בכל זאת ישאר. אם כך ואם כך- הכתם נשאר על הקיר. וכשהעמידו אותי אל הקיר ביקשתי לעמוד בסמוך לו. וחיפיתו עליו בחזה רחב (מי יודע:אולי). וכשהתיזו את גבי, ניגר דם רב, אבל רק מצד הגב. יורים. ואני כל כך האמנתי, שהדם יכסה על הכתם. מטח יריות שני. ואני כל כך האמנתי, שהדם יכסה על הכתם. אם אך ואם כך- הכתם נשאר על הקיר.

הי אחת לבד, מה רצה המשורר להגיד לנו? אודי

10/12/2012 | 01:19 | מאת: מילים מילים

לפעמים מרוב שרוצים להעלים כתמים, פוצעים ועושים כתמים אפילו יותר בולטים מהכתם המקורי, בסוף מתמכרים לזה, זה נהיה אובססיבי, אבל לפחות אם הקיר שותת דם וצועק בלי קול, סימן שהוא עדין חי, אלא שאז באמת צריך לכסות על זה איכשהו, כי זה לא נראה כל כך טוב זה אפילו מגעיל מאוד לפעמים. הכי פשוט לא נותנים לאף אחד לראות, פשוט לא מכניסים הבייתה אף אחד וזהו. ממילא אף אחד לא שם לב ואף אחד לא רצה להכנס. כך שהכל היה בסדר כאילו.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית