למה הסופים של הפגישות קטועים ככה?

אני זוכרת מימי הטיפול הנוראי שברחתי ממנו שעד שהייתי מבשילה לדבר ונכנסת לאוירה של 'התמסרות' שוכחת מהזמן ומשוחחת היא פתאום הייתה מודיעה לי שנגמר הזמן וזה היה קוטע לי הכל במן טראומטיות כזאת שגורמת לי להרגיש נורא שבכלל התפתיתי להשען שם ואח"כ זורקים אותי ככה כמו כלב החוצה במחי מחוג.. אני לא מבינה למה דווקא ככה? אין דרך לרכך את המעבר הזה איכשהו? האם בכוונה עושים את שיהיה מצלק וטראומטי?

ככה זה שחווים טיפול גרוע.