מי אחראי להצלחת הטיפול? המטפל או המטופל?

ואם המטופל אחראי לזה, אז על מה לוקח המטפל את השכר שלו? על הזמן שהוא מקדיש להקשבה? מה, למטפל אין שום אחריות לנוגע לתוצאה של טיפול? ואם מטופל יוצא בתחושה שזה לא עזר לו? ואם מטופל אפילו מתדרדר רגשית והתפקוד שלו נפגע? מי אחראי לכל זה? מה הפואנטה לקחת מלא כסף ובסופו של דבר לומר למטופל האומלל - זאת אחריות שלך. זה לא נראה לי לך מאוד ציני, אודי? אני מרגישה שבעצם כל הטיפול היה מן ניסיון מתמשך לפמפם לי את המסר : "לא אכפת מה את מרגישה-יש מציאות שהמטפל קבע וזאת המציאות" . כאילו רצו לאלף אותי, אודי, לשבור את הרוח של המטופל. חוויה נוראית. בגבולות האיומים של הטיפול לא הצלחתי להתמיד. היה שחזור וזה נתקע שם. למדתי בכוחות עצמי להסתכל מהצד, לנסות להסביר לעצמי שהרגש משתלט אז זה לא תואם את טיב הקשר המציאותי עם המטפלת, היא לא נועדה לספק משהו אמהי מעולם, רק 'לאלף אותי' ולתבוע שאקח אחריות, מה שזעזע אותי לגמרי אז. ככה זה הרגיש מה דעתך?

שניהם אחראים באותה מידה ויש משהו שלישי שאחראי- הקשר עצמו. המטפל הכי טוב בעולם לא יכול לעזור למשהו שלא רוצה/ מסוגל לעזור לעצמו, שמשתף פעולה שמעוניין בטיפול. אדם שרוצה בשינוי - יתקשה אם יגיע למטפל לא מקצועי שלא יורד לסוף דעתו. וכן מטופל שרוצה שינוי ומטפל מקצועי יתקשו להתקדם אם אין בינהם "כימיה " בסיסית. קשה לצפות מראש אם הטיפול יצליח או לא ולעיתים גם בסוף הטיפול קשה להכריע עם זה המצב.