מיואשת...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אחרי אהבה עצומה חברות טהורה ושבע שנות חברות בלתי נשכחות קסומות ומופלאות נפרדו דרכנו שלי ושל הבחור שהיה ולצערי עודנו אהבת חיי. אחרי מספר שנים בהם ניסית לשכוח אותו ולא הצלחתי הכרתי בחור שהקשר ביננו נרקם מהר מאוד ולראשונה גם פיתחתי רגשות אומנם טיב הקשר ביננו לא היה עמוק כפי שהיה עם קודמו . האהבה הטהורה והעצומה שחשתי לקודמו לא הצליחה לשחזר עצמה עם אותו בחור. אבל בהחלט היה לי מה שלא היה לי עם איש אחר מלבדו היו לי רגשות ומיום ליום נקשרתי יותר ויותר. הקשר בייננו התחזק וסוף סוף חשתי שהצלחתי לשקם את חיי מבלי הצל של הבחור הקודם . אני והבחור החדש נישאנו לאחר שנה אינטנסיבית ומלאה חשבתי באמת חשבתי שאני אוהבת ששכחתי אבל לא.מסיבות שלא אציין כאן אני והבחור התגרשנו ולאחר הגירושין כאילו הוא לא היה. מי שנמצא עדיין ולדעתי אף פעם לא הלך הוא האקס המיתולוגי שלי.הוא היום נשוי ומן הסתם לא יודע כלל מה בלבי וגם לא ידע. חליליה זה לא שיש בי הכוונה להפר באיזה אופן את שלוותם ולפגום בנישואים שלו הוא כל כך יקר לי שמספיק לי הידיעה שהוא מאושר גם אם זה לא איתי. אבל אני לא מצליחה על אף השנים שעברו הנישואים והקשרים לשכוח ממנו לשכוח מה היה בייננו . לעיתים נדמה כאילו אין מקום בלבי לאחד אחר... מה עושים אך לשכוח אותו?
שלום לך, לא לשכוח חלילה, אלא להפרד. באמת. הזיכרון יכול להשאר, אך כמשהו השייך לעבר. לסדר קצת את הזמנים, זה מה שצריך, כדי להתפנות ולחיות בהווה. אודי