הי אודי,

אני רוצה לשתף אותך.טוב ? זוכר שבחופש הגדול הייתי בחרדה איומה כתוצאה מצמצום בעבודה.זוכר ? לא ידעתי איך אצליח להסתדר בעניין התשלום לאמא צביה.פחדתי שנאלץ לסיים.(למרות שהיא הודיעה חד משמעית שמבחינתה האנליזה ממשיכה והכסף לא יהיה זה שימנע את המשך האנליזה) התרחשו דברים טובים.טובים ממש.קיבלתי עבודה נוספת.שגם מכניסה קצת כסף וגם קצת כבוד. וזה באמת יופי. אז מה קורה ??? למה אני מזיעה כאילו המטירו עלי גשם ? למה יש לי בחילה שקטה מתמדת ? למה קשה לי קצת לנשום ? זה הכל בגלל שהערך העצמי שלי שואף ל 0 . מפחדת מהצל של עצמי. מפחדת ממשוב שלילי. מפחדת ש"יגלו" בעצם שאני לא שווה כלום. שאני סתם מפגרת ומשוגעת / או משוגעת ומפגרת.. תחושות שאני נושאת לא מהיום :( אודי,למעלה מ 3 שנים אני באנליזה 5 ימים בשבוע..ועדיין אני מרגישה כעלה נידף ברוח.. כן, נכון , כבר התחלתי בעבודה החדשה הזו. וכשהרגשתי שאני כמו קדירה מחימר שהתחתית דקה כמו סוליה של נעליים ומלאה בסדקים עמוקים. (לא יודעת איך הגיוני שהתחתית תהיה דקה עם סדקים עמוקים ?? אך כך הרגשתי ). בכל אופן פתאום "ראיתי" והרגשתי שאמא צביה מגיעה אלי בנמרצות ,"לוקחת" חופן נדיב של חימר ומעבה את כל התחתית. סותמת את הסדקים ומעבה את תחתית הקדירה.. את כל הקטע של הקדירה ממש חוויתי כאילו זה אמיתי. ממש יכולתי "לראות" ולהרגיש. ומה שקרה בעקבות החויה הזו של הפנטזיה ,זה שהתמלאתי בכוח ויכולתי להיות בעבודה הזו החדשה עם נוכחות מלאה. כן, אודי ,אני יודעת שזה מעודד אך יחד עם זאת אני שואלת , עד מתי ?? כמה ?? מתי אני כבר ארגיש שמותר לי לנשום בעולם בלי להתנצל על זה שהגעתי לעולם ? מתי אצליח להרגיש שאני שווה וראויה כמו כל אדם בעולם ?? זה כל כך מתיש אודי. שלך-במבי.