אודי וכל מי שקורא..

אני רוצה לשתף במה שקורה לי וקרה...שולחת משהו שכתבתי..אולי עוד מישהוא מהפורם מרגיש ככה לפעמים??? ומה עושים עם שתיקה שנתקעת? עם קושי להסביר? שתיקה תחילת פגישה- יושבת ושותקת, המקום היחיד שגורם לי לשתוק שתיקה כבדה והמילים רחוקות המילים נעצרות מתקשה להתחיל, כל מה שרציתי לומר אבד כשאתייצב מולך, שתיקה עם עוצמה והמילים נאלמות דום, אחר כך באות המילים ונזרקות לחלל האוויר, את שואלת "איך את?" ואני מתקשה לענות, כל מה שאוכל לומר הוא ש"זה מסובך", כן מסובך, כי החלטתי לא להיות תלויה בך, כן זה מסובך כי לא טוב לי מבפנים, אך איך אספר לך כל זאת? שוב נופלת למלכודת הביקורת העצמית, שוב רוצה שהכל יהיה "מושלם" ואני לא שלמה עם עצמי... לא בטוחה בדרכי, לא בטוחה, אין ערבונות להרגשה טובה, ממשיכה כל הזמן לחפש, לא שקטה...... ובתוכי יש שתיקה, כן שתיקה רועמת, שתיקה שאומרת "אל תשמיעי" "את לא יכולה להשמיע", תמשיכי לשתוק כי "הכל טוב זה רק נדמה לך שלא"... השתיקה הפכה להיות מרכזית, להשתיק את הילדה הזאת, שתישן לנצח, שלא תנסה להתמרד......שתפסיק לבוא בחלומות... שוב משהו בתוכי כואב, בוכה בתוכי ועוד יום עובר בשתיקה. מיכ

קראתי את דברייך ו"קפצו" לי מול העיניים מס' משפטים שכתבת : "כן זה מסובך כי לא טוב לי מבפנים" ובהמשך : "ואני לא שלמה עם עצמי.." "לא בטוחה בדרכי" "ממשיכה כל הזמן לחפש, לא שקטה" "..שתיקה שאומרת "אל תשמיעי","את לא יכולה להשמיע" " תמשיכי לשתוק כי "הכל טוב זה רק נדמה לך שלא".. ואולי המשפט שחנק את גרוני זה המשפט האחרון "הכל טוב,זה רק נדמה לך שלא".. מיכל, כל כך כאב וכואב לי לקרוא את דברייך.. אולי תנסי לקרוא בעצמך את דברייך ממרחק מסויים ( תזיזי את הזום) זה הרי נשמע נורא. זה מרגיש סבל בלתי נסבל .רגע רגע. ונסיון להשתיק את הקול הכואב הזה. המחפש ולא מוצא מנוחה. ו"הדובדבן" זה התעתוע שאת עושה לקול הכואב והאותנטי שלך.הקול המייסר ומנסר את הלב לאלפי חתיכות . זה הקול שאומר " נדמה לך שלא טוב לך... וואוו מיכל, כן אני נסערת ממילותייך. זה כואב מאוד. מאוד מאוד ! במבי.

אוף...מסובך....לא יכולה להגיב כרגע............מצטערת

היא לא מסוגלת :(