לבמבי היקרה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני כותבת לך הודעה כי מרגיש לי נכון לשתף אותך במיוחד :) בטח תקראי את מה שכתבתי לאודי..בכל מקרה בסוף הפגישה הרגשתי קרבה עצומה בנינו.הרגשתי שאכפת לה כל כך ממני שזה ממש ריגש אותי.המבט שלה אליי חדר ואז כמעט וחיבקתי אותה חזק...אבל אולי זה היה חיבוק במבט...וואו כמה שקשה חיבוק מבטי שכזה.....רציתי, אפילו היה נדמה לי שהיא רצתה לחבק אך זה לא היה........ואז חשבתי עלייך, על כל הפעמים שרצית חיבוק ואיננו......קשה נכון? רציתי שפעם אחת היא תחבק ולא להפך.....אבל זה לא קרה...... והרגשתי רצפה שנשמטת מתחת לרגליי כשיצאתי ממנה.......פתאום התחברתי לקטע של הרצפה...עד כמה חשוב העוגן הזה, הבסיס הכל כך בסיסי.......רצפה......מקווה שהרצפה הסתדרה עבורך והתרגלת לרצפה חדשה.....אני שמחה שכתבת פה......מקווה שתחזרי לכתוב...את חסרה לי...אוהבת מיכל.
כואב ,מרגש ומעורר תקווה בו זמנית לקרוא את מילותייך. אני מרגישה "שומעת" אותך מחפשת ומחפשת ומחפשת בכל דרך שהיא .. מחפשת מה ? לא יודעת אבל התחושה שאת מעוררת בי היא של אי מנוחה שלך וחיפוש מתמשך..על כל הכאב... כשקראתי את דברייך גם הרגשתי " יש ! מישהו מבין מתוך החויה מה אני מרגישה..(פחות או יותר כמובן) גם הקטע של החיבוק..כמה כאב..אני כבר ויתרתי? התייאשתי שאקבל אי פעם חיבוק ממנה.. לרוב אני גם לא חושבת על חיבוק ממנה..אולי משהו נרגע ?? לא יודעת.. דווקה היום כשנפגשנו פתאום עלה הצורך הזה שלי ואמרתי לה עד כמה שבא לי להתיישב ליד הרגליים שלה ולחבק אותם.. כמובן נשארתי על הספה.. וכן,הרצפה הזו משמשת ממש עוגן. היום אני כבר נכנסת כמעט "רגיל" לחדר שלה..מפעם לפעם יש לי עדיין צורך לגעת ברצפה..להרגיש אותו..כאילו לבדוק משהו שאין לי מושג מהו.. כן, מסובך.. ואני לא רואה איך הייתי מצליחה להסתדר שבוע בלעדיה.. השבועיים וחצי שעברו כשהיא הייתה בחופש.. די,עזבי קשה מדי להזכר בזה.. חיבוק ענקי לך מיכל-במבי.
את צודקת, אי שקט תמידי..חיפוש...אולי זה חלק מקשב וריכוז שלי ושל ילדיי... עד שמצאתי מקום אני ממאנת לעזוב אותו....כנראה לעולם לא ארצה להפרד ממנה..... אני שמחה שאת מתרגלת, וכן החיים מסובכים הא? טוב שיש את הקום הבטוח. חיבוק בחזרה, מיכל
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
