לאודי-

הי, הצלחנו לחזור להפגש ולדבר. היא הסבירה על "הצעד אחורה" , ובלי קשר, קודם לכן- אני די הבנתי.כתבתי לה משהו והקראתי לה. וזה עזר המון-לשתינו. יש כאן,למרות הכל, קשר חזק. והרבה רגש של שתינו. בכל מקרה, ככל שחופשת הלידה מתקרבת, כך אני יותר מבוהלת. ובעיקר- עצובה. זה כבר די "חריג"... זאת גם תקופה קשה בחיי מאד מאד בתחומים משמעותיים אחרים, ויש לי המון לחץ- יותר מידי. קשה לשאת. מעולם לא הייתי בדכאון ממשי, אבל עכשיו- אני כנראה כן. היא חושבת שאני בדכאון כרגע. רציתי לשאול אותך: האם אתה מאמין שאפשר לטפל במצב כזה- של דכאון על רקע הפרידה והקשיים שצצו עכשיו( בעבודה למשל)-וחרדה די גבוהה, בלי עזרה של תרופות?. האם זה אפשרי?. ואם אתה חושב שכן, האם ניתן לבחון זאת למשל בפרק זמן מוגבל? שבו מחליטים האם ניתן או שאין ברירה אלא להוסיף תרופות?. זה כן על הפרק. אבל שוב- לא כהכרח.יותר כהמלצה, כשהבחירה ניתנת לי. זה עולה עכשיו מפני שהמצב נעשה לי כה קשה-והרבה מזה בגלל הפרידה ממי שלמעשה הייתה העזרה שלי להתמודדות עם השאר.(ושוב- בזמן הממש אחרון, בצירוף מקרים אקראי ועצוב, נוסף קושי וחרדה בתחום העבודה- מה שלא היה קיים בכלל עד כה). מאד לא הייתי רוצה להתחיל תרופות בכלל, ובפרט-עכשיו,בגלל פרידה ממנה. אבל, בכל זאת- רציתי לשאול מה דעתך בגדול על הנושא. אני דואגת...