סוף שבוע רגוע (מוקדם)

כל התחושות והמחשבות האלה קיימות מאז שאני בת 14-15 בערך.. שנות הבי"ס לא היו קלות ותמיד קיוויתי שאחרי התיכון משהו ישתפר, שאחרי שאתגייס אלמד לעמוד על שלי ולהתמודד עם כל הבעיות. התגייסתי, זה באמת עזר, למדתי לעמוד על שלי והשתנתי לטובה. זאת הייתה חוויה שהייתי חייבת לעבור. אבל השדים האלה שנחבאים עמוק וצצים ברגע הכי פחות מתאים, או שמא ברגע המתאים להם כי כבר כ"כ התרגלתי אליהם, חזרו לצוץ עכשיו כמה חודשים אחרי שהשתחררתי. מצאתי עבודה, עכשיו בהתלמדות. לכאורה הכל בסדר לא? אבל כל יום שאני הולכת לשם זאת פשוט התמודדות מתמשכת עם לחץ, דפיקות לב, בחילה, חוסר תאבון, רעד ואחרי כל זה הרגשת תשישות שגם אם עבדתי בסכ"ה 5 שעות אני מרגישה כאילו עבדתי יומיים ברצף. בבי"ס חשבתי שזו חרדת בחינות ואני באמת נחרדת כשאני יודעת שבוחנים אותי אבל זה גם מעבר. כל מקום חדש או סביבה חדשה מרגישה לי כאילו שמטו לי את הריצפה מתחת לרגליים, כאילו השמיים נופלים עליי. ממש במידה הזו. ואני קוראת את מה שכתבתי וזה בסכ"ה סביבה חדשה שצריך להכיר ולהתרגל אליה אבל בפועל זה פשוט סיוט בשבילי כל אירוע כזה. ואני מותשת מלהתמודד עם זה כבר וזה רק חוזר וחוזר.. רסקיו לא עוזר, וליריאן לא עוזר, נשימות לא עוזרות. והמחשבות פשוט אוכלות לי את הראש. האם רק פסיכולוג יוכל לעזור לי בצרה הזו? אפשר לעשות משהו גם לבד מבלי עזרה חיצונית?

):