והמצוקה רק גוברת

ככל שרוצה המצוקה רק גוברת. חסרות לי המילים שאיתן אוכל לשתף כמו שנדרשת. אינני יודעת איך לתאר את אותם השדים המתרוצצים בקירבי ו..... אינני משתפת פעולה. אינני מגיעה למקום בו הייתי אמורה להיות. ושוב ככל שרוצה רק מסתגרת והקירות והחסמים שהצבתי לעצמי הופכים יותר ויותר בילתי עבירים. רוצה לוותר? רוצה להפסיק את הסבל? רוצה .......למות?

אין לי את המילים שיתארו. אין לי את המילים שבעזרתם אוכל לתאר את השדים בתוכי זה כל כך כואב הלבד הזה,סוג שלאוטיזם?