מעיזה לבקש,לקחת מקום...

סתם...אני חושבת הרבה בזמן האחרון, חושבת על מה שיכולתי להשיג ואולי פספסתי בטיפול.....כי הייתה תקופה שיכולתי עדיין....עכשיו זהו זה אבוד ויותר לא נגע בדברים שרק היא הייתה שותפה..האם לסגור את ליבי? האם זה אפשרי? להמשיך הלאה, לנסות לשים בצד? איך עושים את זה???? אף פעם לא הרגשתי כך...לא כלפי מישהוא... ולא היה אכפת לי להפרד מאף אחד...ועכשיו אולי הטיפול היה ארוך מדיי ולכן נקשרתי כל כך.ואולי לכן זה גם קשה ככה?????אוף, איך אוכל לשכוח???? בדרך כלל ככל שרוצים לשכוח נזכרים יותר...וחשבתי שהזמן יעבור ויהיה יותר קל.לחזור לחיים, לזרום...לקחת דברים מהטיפול ולהמשיך הלאה.אבל אודי, לצערי זה לא כך...האם זה סימן שכן יש צורך לחזור? ואם כן מה עושים עם בעל שחושב אחרת....שזה רק מכעיס אותו.שזה גורם לו לחשוב שהטיפול רק מפריע לי...שזה בזבוז כסף.......ועוד...איך איך איך לעזאזל אפשרי להסביר שאני רוצה לחזור????????אין בי שום אומץ מולו.....יש לו עמדת כוח מולי........לא שאני חלילה מוכה או משהו..אבל כן, יש לו השפעה רבה עליי........וכן, הוא אוהב אותי...דואג לי......קשה להסביר........הוא ראה שבשנתיים האלה הייתי מרוכזת מדיי כנראה בטיפול..הייתי ברגשות מוגברים.ברגישות יתר כזו....ועכשיו כלפי חוץ זה פחת....אז כאילו מבחוץ נראה שהטיפול כאילו גרם לי להיות יותר רגישה, בוכה...ועוד....אז זה הצד שלו.....פחות או יותר...וזה מובן לי......ובכל זאת......אוף..מה דעתך? יש מצב לחזור לבקש ממנו? יש מצב שהוא בכלל יקשיב???? אני יודעת שזה יכעיס אותו מאוד, יהיה קשה מאוד ואני מפחדת שזה ישפיע על היחסים שלנו ממש.......הוא שמח כשזה נגמר ויקבל זאת קשה אם אחזור לדבר על זה..................

עיצבנה אותי התשובה שלך..סליחה.....כי זה לא רק עניין של לבטל את עצמי..האם בזוגיות לא מתחשבים אחד בשני? אולי קשה לו עם זה שאני ככה בטיפול?....אוף.......והוא רואה אותי בהמון דברים אחרים..........

השאלה באיזה מחיר..לא? של כעסים? של מריבות? של לעזוב אחד את השני? יש לי שלושה ילדים להזכירך....אוף....