כאב וקרבה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

20/09/2012 | 23:03 | מאת: ח.

אודי האם יש קשר בין קרבה למטפל לבין הכאב שעולה ומציף בפגישה? היום הרגשתי כל כך קרובה אליו וכל כך כאב לי אני לא יכולה לתאר ואוו בקושי הצלחתי לנשום כמו צירים (של לידה) אבל של הנפש תרגיע אותי אודי בבקשה כי עד עכשיו זה כואב . וגם ביקשתי ממנו חיבוק והוא לא נתן הוא אמר שהוא רוצה לשמור עלי.

23/09/2012 | 15:30 | מאת: אופטימית

וואו. כמה אני מבינה אותך.... כל כך קשה לבקש חיבוק (ואם כבר מבקשים, זה סימן שכלו כל הקיצין, כי עצם הבקשה היא איומה...) ולהיענות בסירוב, אפילו שזה "למענך" וכדי "לשמור עליך". כל ההסברים האלו לא מועילים לאותו רגע אחד, שמרגישים כאב, ורוצים להרגיש תמיכה פיזית. והדחייה... כמה אני מבינה אותך!! מקווה שהקירבה, לפחות, תפצה על הכאב....

23/09/2012 | 20:04 | מאת: ח.

תחזיקי את האופטימיות בשביל כולנו...... תודה על התיחסותך !!! הקרבה באמת פיצתה על האכזבה והתסכול למרות שבאותו רגע זה היה נורא קשה . לא הרגשתי שהוא דוחה אותי. נעים להרגיש שיש מישהי שמבינה אותך גמר חתימה טובה ח.

23/09/2012 | 17:49 | מאת: מיכ

ח. יקרה! פעם הרגשתי כמוך...וכך כתבתי אחרי פגישה שכזאת... כאב הקרבה ברכות, ברוגע, במילה שקטה בצעדים קטנים, עדינים נרקמה הקרבה, לאט, לעיתים בסערה ולעיתים בשלווה לפתע מתוך הערפל הגיח הכאב שבקרבה.... היה רגע מתוק בו הרגשת כתינוק, הכמהה למגע עוטף של אימו, אך לפתע אי שקט הפר את רגעי הכמיהה, כשנגעה בך ידה של כאב הקרבה. בנגיעה, במבט, במילה מלטפת, נעלמה הרכות בתוך סבך רגשות, ושוב הוא בא...כאב הקרבה, ברגע אחד האוויר נעמד, אולי הייתה זו דקה של תקווה? אינך בטוחה שוב למראה הנגלה, אינך בטוחה שוב בדרך הקרבה, כי הקרב אל ליבה הולך ונפגע........ אני חושבת שאני מבינה ורק רציתי לשתף אותך..... אבל כתבת שזה כמו חבלי לידה,נכון, אחר כך בא האור והטוב :) ואחר כך היו הרבה רגעים של טוב בקרבה..אצלי זה הגיע בשלבים...

23/09/2012 | 20:00 | מאת: ח.

כל כך היטבת לתאר את שאני מרגישה וחשה . את כותבת כל כך קרוב וכל כך נוגע היטבת לתאר את שאני מרגישה מקוה שיבואו מהר הרגעים הטובים שהקרבה תחווה כמשהו נעים ועוטף ורך ואני רוצה להגיב לכל מה שאת עוברת אני עוקבת אחריך כבר תקופה ארוכה ולא הגבתי..... גם לי היה את הקטע הזה עם בעלי שבאיזה שהוא שלב הוא לא הסכים שאני אלך לטיפול . ואני חושבת שאם באמת יש אהבה הצרכים שלך צריכים להיות מסופקים. אהבה זה לא מילה ערטילאית (לא יודעת איך כותבים את המילה הזאת) זה מאוד עצוב שדבר שאת כל כך זקוקה לו נדחק לקרן זוית . כל כך היה טוב אם היית יודעת לעמוד על שלך ולאמר "אני כאן"!!!! בלי לפקפק ובלי לוותר . נראה לי שיש כאן איזה שהוא שחזור של סיפור חייך . ועצוב לי על כך . מקווה שהדברים שכתבתי לך יחוללו בך איזה נבט ,ויתרחש איזה שינוי. אוהבת אותך ומאמינה בך ח.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית