יעוץ שכזה...

רציתי יעוץ חד פעמי מפסיכולוג אחר אולי...כי אני במצב שלא יודעת להתמודד איתו.....בסוף פניתי אליה....היא נענתה בחיוב (למרות שבזמנו בקשה שאתן צ'אנס לעד אחרי החגים.אז לא נתתי)...שוחחנו טלפונית.....הרגשתי פחות לבד....נתקעתי עם הרכב וחשבתי שראיתי אותה.הסתבר שלא.אולי רציתי לראות אותה כמושיעה שלי??????אוף........הלעולם זה לא יגמר?????????למה כל כך חשוב להקשר למישהוא????עדיין לא הבנתי מה כל כך טוב בזה??????זה רק גרם לי לכאב לב...לפעמים ממש מצטערת שנפגשתי איתה......למרות אהבתי אליה.......גם היא חושבת שטוב שנקשרתי אליה....היא אומרת שעדיף להקשר ולהפרד מאשר לא להתקרב בכלל...........זה רע רע רע כי אני זקוקה לה ולא יכולה יותר לבקש ממנה..למה ביקשתי שוב???????ולמה אכפת לה ממני??????????למה???????חיכיתי כאילו שתגיד שאין מצב שנשוחח כי צריך לתת צ'אנס לפרידה.....אבל היא הייתה מתחשבת כזו.למה זה מגיע לי הטוב שלה.כי הטוב שלה לפעמים כואב לי כל כך.............(למרות הכל היא כן עזרה לי בסוף).............אני חושבת שאני מתחרפנת........שלגשת לטיפול זה עוזר אבל זה גם הורס.....כי יש תחושה שאי אפשר לבד.....וזה לא אמור להיות כך.......אוף.........

איזה קטע מיכל, ניסיתי בכותרת לכתוב להתקשר / ולהפרד ללא הקו המפריד ,ולא הצלחתי.. מעניין .. כל כך הזדהתי עם מילותייך.. גם אני נקשרתי לחלוטין לאמא צביה. אני חוזרת ממנה עכשיו ועדיין שאריות הדמעות מרוחות לי על הלחי. הרטבתיהיום את המפית הזו שעל הכרית שלה לגמרי. גם אני מרגישה שאני כל כך אוהבת אותה וקשורה אליה..כל כך.. זה נראה בלתי אפשרי להפרד ממנה. ושוב ועדיין אני מתנדנדת עם כל הקטע הזה של להמשיך איתה כללית בגלל ההכנסות שמצטמצמות. היום ,כשהגעתי אליה הרגשתי כבר ניתוק ממנה ואמרתי לה שדווקה מתאים לי שהיא יוצאת לחופש.כך אתרגל לא להגיע אליה ולא אחזור גם אחר כך היא שוב דיברה על הגאווה שלי שמחרבת הכל .. התחלתי לבכות ולא יכולתי לעצור. בלב אני מרגישה ממש את התיאור שלך. זה בלתי אפשרי להפרד. הכאב הוא בלתי נסבל..גם אני שואלת את עצמי בשביל מה להקשר כל כך ? הרי הכאב הוא בלתי נסבל.. שלך-במבי.

את יודעת, למרות שהטיפול שלי לא היה אנליטי, הוא היה אינטנסיבי מאוד,פעמיים בשבוע תקופה,שלוש פעמים לעיתים, המון מיילים, שיחות מעבר ועוד...הגעתי למקום שהרשתי לעצמי להיות כל כך קטנה..להגיע לרגרסיה (אף פעם לא הייתי ככה..).וכל זה נראה לי הפך את המצב לקשה....היא יודעת עליי יותר ממה שאני ידעתי :) עד כדי כך וזה הוביל לכל הסיבוך הזה....אוף..מצטערת, לא מסוגלת לכתוב משהו טוב.....סליחה.... הכאב הזה מובן..אבל אנסה טוב? נקודת האור היא שדברים עזרו והתקדמו אצלי בזכותה..אולי ננסה לראות זאת ככה? והיא היחידה שתמיד תמיד אפשר לחזור אליה..היא מוכיחה לי זאת כל פעם מחדש ואז אני פחות לבד..אודי, האם זאת הסיבה שזה טוב? אוף זה ממש מסובך כל הקשר הזה.........