מותו של הרצון

אודי, מה שלומך? אתמול, בפגישה, היא אמרה לי שהיא רוצה בשבילי את זה ואת זה ואת ההוא ואת זה... ואז היא שאלה, מה אני רוצה בשביל עצמי. חשבתי על זה, והבנתי שנותרתי ללא תשובה. אז עניתי לה שהרצון שלי מת. היא ענתה לי, שהוא רק מתחבא; עובדה שאני רוצה לבוא לפגישות שלנו, למשל. אז איך זה שאני לא יודעת מה אני רוצה בשביל עצמי?... ולמה באמת לדעתי הרצון שלי מת? מסובך כל כך.

איזה כייף לשמוע אותך שוב.. כמה זמן עבר מאז שכתבת לאחרונה.. וואוו.. זוכרת כששיתפת כמה הרבה את עוברת.. וואוו.. מה שלומך ? במבי.

תודה. כתבתי פה מתישהו, די מזמן. ככה בין לבין. אני זוכרת ששיתפתי, אבל אז החלטתי פתאום שזה מייגע עבורכם ואולי אפילו משעמם (?). מה גם, שהראש שלי לא ממש היה מחובר. מצד שני - השתדלתי לעקוב אחרי מה שקורה פה, לקרוא אתכם בשקט בלי להפריע. אז בזכות טיפול תרופתי מסיבי, שלומי יחסית יציב. יש תופעת לוואי מתסכלת נורא, ואני צריכה להחליט מה עדיף לי - להפסיק עם אחת התרופות, וסביר להניח שלצאת שוב מדעתי, או להיות מוטרדת מאוד-מאוד מתופעת הלוואי... עוד לא החלטתי. מה איתך? מה שלומך את בימים אלה?

לפי הכותרת והנושא תיארתי לעצמי איזה שיר צירפת, תודה... אני חושבת, שאם הוא באמת מתחבא, אז הוא לא הדבר היחיד שמתחבא. נדמה לי שהשנים חולפות עליי בחיפושים אחרי דברים אבודים. והנה, תקשיב לזה: http://www.youtube.com/watch?v=dqvrn1hBbu0

הי טימי, את יודעת, כשנכנסת לכאן לפני די הרבה זמן, נדמה לי שגם בפעם ההיא היה זה לאחר תקופת היעדרות כתיבה ממושכת. וככל שאני זוכרת, כשאז, זה עבר לו במעין קול ענות חלושה בלי יותר מידי תגובות נראות לעין, היה לי עצוב. היה לי עצב כזה של דיכאון אולי, כי לא שכחתי עד כמה היית כאן משמעותית מאד, נוכחת מאד, מעניינת כל-כך ותומכת מדהימה לרבים (אולי כפי שאת מצליחה פחות עבור עצמך. סנדלרים יחפים, יו קנו), וכמה זכרו את הטוב ועוד טוב ממך. ופתאום, פתאום שקט מידי כזה. דליל מידי. יחסית. ואין זה רע בהכרח. אדרבא. את אומרת שאת מחפשת, אז אני חושבת לי שמידי פעם חשוב ונעים להזכיר את הרגעים ההם. מהימים ההם. (נוסטלגיה?) הרגעים המרככים, החמימים והטובים דווקא, שבקלות בלתי נסבלת ניתק חוט הזיכרון המקשר אליהם. מאידך, אזורים שאולי ממשיכים לתור אחריהם. אבל פתאום, חשבתי לי, שכנראה העניין כבר די מוצה וכבר לא מספיק. לא מספיק לחבר. לא מספיק כדי להחזיר את ה-להרגיש רצון/תשוקה/יצריות עם כוח מדוד ויציב. לדעת שאי שם יש מהם נפח. ואולי, עכשיו בתנאים השונים שנהיו, למרות התעתוע שהזמן מרגיש כאילו עמד מלכת, צריך לחפש חדש מחוץ לספירלות המסתחררות ולקרוסלות, או לוותר על משהו ואז להגדיל את הסיכוי. הניתן? פשוט שערורייה להיות מבוזבז... אתך, (ובהזדמנות זו תודה חמה במיוחד לבנות היקרות שרשמו לי כאן מילים טובות כשכתבתי לפני חודש). סוריקטה