:(

שוב אני מתחילה להיות אובדנית.. אני כ"כ רוצה חיבוק, אני רוצה מישהו שיהיה אבל אני לבד - כמו תמיד לא חדש.. נמאס לי.

"'מכל אחד יש רק אחד', אמרה אמא. 'אז כולם לבדם?' 'כולם קצת לבדם אבל הם גם ביחד. הם גם לבדם וגם ביחדם'. 'איך אפשר גם וגם?' 'הנה אתה אחד ויחיד', אמרה אמא, 'וגם אני אחת ויחידה, אבל אם כעת אני אחבק אותך, אתה לא תהיה לבד, ואני לא אהיה לבד'". (חיבוק/דוד גרוסמן)

לאחת לבד, אני לא יודעת איך אפשר לנחם אותך ולצערי חיבוקים הם לא ממש הצד החזק שלי, חיבוק וירטואלי נראה לי משהו..וירטואלי כזה ולא ממשי לעומת הכאב שיש בהודעה שלך. ובכל זאת עכשיו באופן מסוים אני אתך, מקווה שזה בסדר מצידך... תחזיקי מעמד.

אנחנו כאן..אל תשארי עם הכאב לבד...אפשר לתת לך חיבוק וירטואלי? מוזמנת לשתף אם מתאים מוכנים להקשיב, וגם אם לא תשתפי זה בסדר :)

כואב כי אני כ"כ רוצה שתהייה לי אמא נורמלית , ואני יודעת שזה לא הגיוני היא כבר מבוגרת אין לה עוד הרבה שנים.. וכי אני ראיתי איך היא התנהגה עם הילדים שלה לא ראיתי אותה כבר 19 שנה, ממש מעניין אותי אם היא השתנתה, לא אני ולא אחיי יוצרים איתה קשר בזמן האחרון היא יותר במחשבות שלי.. אני מתגעגעת למשהו שמעולם לא היה - לאמא נורמלית.. אמא שלי יש לה בעיה קשה, היא רואה את עצמה בצורה כזו: היא הכי חכמה, הכי טובה, הכי אכפתית, אמא מדהימה, מושלמת דאגה לילדים שלה (לפחות כשגרתי איתה כך זה היה..) כן היא דאגה לילדים שלה, דאגה להשפיל אותם ולהעיף אותם. אותי היא העיפה בגיל 15, את אחותי הגדולה כשהייתה בת 16. את האח הבכור, ואת האח הקטן היא לא העיפה אבל התנהגה אליהם לא כראוי למה זה כ"כ קשה שאין אמא נורמלית???? למה??? כמה שנים אפשר לחפור על אותו נושא?