שלום

אני לא יודע מה יש לי נורא עצוב לי אני מרגיש ממש רע. כול הזמן מנסה להגיד לעצמי שהכול בסדר והכול בראש מנסה לשנות את נושא המחשבה משכנע את עצמי שזכות הבחירה בידי וכרגע אני יכול לבחור להרגיש טוב, מאושר, אבל זה פשוט לא קורה. אני פשוט בדיכאון. לא יודע למי ליפנות לא יודע עם מי לדבר, מנהל עם עצמי שיחות על גבי שיחות, פה ושם מגניב תפילה לבוראינו שישמור על השקט התעשייתי הזה. אבל עדיין פשוט רע לי. חברים לא רוצים לדבר איתי בטענה שאני חופר ואחד מהם קרא לזה אוננות מוחית ( די מצחיק למען האמת) אצל בנות אני לא מוצא פינה לשיחה טובה כי רוב הידידות שאני מכיר מגדירות עצמן כמתוסבכות יותר ומעדיפות לדבר על עצמן ועד שאני מוצא מישהי שמוצאת חן בעיני ואני חושב על להיקשר אליה היא חותכת והשד יודע למה, בקרב המשפחה אני מרגיש אדם סוג ב, אבא שמכחיש את עצמו אליי, אמא שקשה להכלה ולא סומכת עליי, ואח שהוא האנטי תזה המוחלט שלי, הוא נחמד אבל הוא לא יודע להיות שם בשבילי באמת, וכמובן פסיכולוגית שכמובן סשן של פעם שבקושי מרגיש שזה מספיק כול הזמן מבקרת/שופטת אותי ובקרוב מאד גם הטיפול עומד להסתיים. בקיצור אני מרגיש נורא לבד וחסר ביטחון, ועצוב בעיקר. החיים האלה לא ממש כייפים.. בסך הכןל אני מאמין שאני בחור טוב, שנראה טוב, שכן אוהב את החיים, שמנסה לתת הזדמנות לדברים טובים לקרות בכול רגע נתון, ועדיין זה מרגיש שהכול זאת משימה קשה מידי. אני כרגע שוכב במיטה בלי הרבה מעש או שמחה כותב את השורות האלה ומחכה לסימן. או לאות הזדהות. תודה

היי אופניק, ממש הזדהיתי עם החוויות והתחושות אכן לא קל בעולם הזה

http://www.youtube.com/watch?v=XdBPLrBZw08