אודי,
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בוקר טוב, ראשית, רוצה לברך ולאחל לך יום רך ומלטף.. כתבתי אתמול הודעת המשך לדורותי וההודעה לא הועלתה..היא נעלמה מעיניך או ישנה סיבה אחרת שהיא לא הועלתה ?? גם בהתכתבות בעץ עם גילת כתבתי לה אתמול הודעת המשך וגם היא .. ??? שלך-במבי.
הי במבי, ההודעות הגיעו ריקות ולכן לא העליתי אותן. זה קרה בימים האחרונים עם כמה הודעות, אז מי שכתב והודעתו לא הועלתה - זו הסיבה: הגיעו רק הכותרות... אודי
אודי ? על מה אתה מדבר ? נכנסתי הרגע לפורום. קראתי את דבריך , הרגשתי מבואסת. לך תזכור מה כתבת אתמול.. למי יש חשק לנסות לשחזר .. ובהרגשה מבואסת גיגלתי מעט למטה לעצים של דורותי וגילת וכן מצאתי את הודעות ההמשך שכתבתי להן.. מתי העלית אותן ? ולמה אמרת שהן ללא תוכן ? משונה.. אתה יודע אודי ? מה שעכשיו מבאס אותי , שאני הרי יודעת בודאות שכן העלית את הודעות ההמשך..הן הרי מופיעות כאן ? הקול הפנימי הזה, שמענה אותי כל כך כל פעם, שוב אומר לי: "זה נדמה לך , זה נדמה לך, זה רק נדמה לך שאודי העלה אותן,ההודעות לא הועלו..זה נדמה לך"... וואוו אודי, אין לך מושג עד כמה שזה עינוי ה"נדמה לך" הזה..
הי במבי- לגבי השיר- אני הבנתי אותו כגילוי עריות, טלה כמסמל תמימות, אבא מפתה, ילדים הולכים שמורים כמהופנטים, חבל כסמל לאורגיה...אבל יש מצב שאני טועה בגדול וזה בעצם שיר על ארצינו הנפלאה...ולגבי העצב אני לא אוסיף. לגבי הצנזור- איך הצלחת להפוך דחייה להישג...עברתי על כלל 4 של הפורום (ולא כתבתי שלישראל יש כור גרעיני...) בכל מקרה באופן טלפתי נכנסתי למייל ההוא הישן אחרי מלא מלא זמן וראיתי שכתבת לי אז עניתי לך שם. אני חושבת שלכל אחד יש משהו שהוא ממש ממש טוב בו- אז אני ממש טובה בלעבור על גבולות...אבל לא בכוונה. זה הזכיר לי קצת את הטירונות, איך לקח לי הרבה זמן להבין איך צרך להתנהג וכו'... כמה שעות ביציאה קיבלתי, זה בערך כמו צנזור לא? אבל באמת לא בכוונה, כתבתי בלהט מבלי לחשוב- אז סליחה אודי (גם על אורך ההודעה שנאלצת לקרוא). ואני עדיין עם אותה מטפלת, עדיין במסגרת ציבורית (4 שנים!!), מאז ההריון הכל נרגע והרגשתי שהחורים והבורות מתמלאים לאט לאט או הופכים לנסבלים.... וחזרתי לקסנקס כי אני מאוד מאוד בחרדה, אני לא יכולה לתאר לעצמי עוברת את זה שוב, ועכשיו הילדון כבר גדול- בן שנה, והוא יבין יותר ושוב להצטרך לעזוב אותו לשעות ארוכות, ולהרגיש רע, ולהקריח. די, בא לי להמשיך בחיים. אז מאז שהסימפטומים חזרו היו כמה ימים של בכי בלתי פוסק והקסנקס ממש איזן אותי. ולגבי ההתמכרות- כבר עברתי את זה מספר פעמים זה לא כל כך נורא, כמה ימים ללא שינה. כשאקבל אבחנה (מה שיכול לקחת גם כמה חודשים כי מחכים לתשובות מחול) אפסיק שוב. כשלאמי היה סרטן היה לה פאוץ' מחובר לבטן עם מורפיום, והיא היתה לוחצת כל פעם שכואב, ואני זוכרת איך בתור ילדה או נערה דאגתי מההתמכות, אחר כך הבנתי כמה זה שולי... בכל מקרה, בואי נעבור לערוץ 3? שם שוררת אנרכיה מוחלטת... דורותי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
