דגים מלוחים

הי אודי, הדיון בסוגיית ה"מעשה" הטיפולי עורר אצלי אי-שקט רב מאד מאד. המטפלת, שאצלה אני נמצאת מעל עשור, היא דמות משמעותית מאד בחיי. נעים לי לבוא אליה, ואני מרגישה אסירת תודה כלפיה על כל מה שעשתה למעני. בעבר כתבתי לך על שאני מעריכה אותה על החמלה ועל האכפתיות שהיא מגלה כלפי, אם כי אינני רואה בה דמות טיפולית סופר-מקצועית. עכשיו, אחרי שהבעת את דעתך על מקומה של עשייה קונקרטית של המטפל בטיפול, המקצועיות שלה בעיני ירדה אפילו יותר. היא אמנם לא מתערבת בחיי כמו הדוגמה שנתת על פרויד, אבל היא בהחלט נותנת "דגים מלוחים", ובשפע... איך אני יכולה לבוא עכשיו ולטעון בפניה, שדווקא במקומות שבהם היא סייעה לי מעל ומעבר לתפקידה כמטפלת, דווקא שם היא חרגה ברגל גסה מגבולותיו המקצועיים של תפקידה??? כתבת, שהנטייה של המטפל לפתור בעיות קונקרטיות של המטופל עלולה ליצור חרדה איומה. אני מרגישה שהחרדה שלי נוצרה לא מעצם המעשים, אלא מההבנה שמעשים אלו, ככל הנראה, אינם במקומם. אילו היית אומר לי, שהדעות בנוגע לנקיטת צעדים מעשיים בטיפול משתנות מגישה טיפולית אחת לאחרת, או בין אסכולה אחת לרעותה, הייתי רגועה יותר. אבל לא אמרת את זה, ואני אובדת עצות... מה לעשות? :-(

מדוע אני עושה לעצמי את מה? את הברור הזה כאן? הרי לשם מה נועד הפורום אם לא להתייעצויות על התהליך הטיפולי? הכי קל לומר "תפתחי את זה איתה"... את זה יכולתי גם אני לומר לעצמי. אם זה היה בא בחשבון הייתי עושה את זה כבר מזמן. מה ששאלתי היה, איך אפשר לסטור כך ליד שכל חטאה מסתכם בכך שהושטה לך לעזרה...

שיש לך מזל. למטפלת שלך ממש אכפת ממך , וממה שציינת , לא נראה לי שהיא עברה גבולות באופן קיצוני, היא עזרה לך למלא טפסים וזה יופי (לפי מה שהבנתי, לא שדכה לך ...) מבינה את אודי ששאל למה את עושה את זה לעצמך , כי את כאילו מטרידה את עצמך בדברים שוליים, שלא ממש קשורים לטיפול עצמו . לאחר כ"כ הרבה שנים של טפול טוב ותומך, למה להתעכב על זה ? ( אולי את מרגישה שהטיפול מוצה ומחפשת סיבות?)