על טיפול וועל עשייה

הי אודי, ציטוט: " מעבר לענייני אתיקה שציינתי, מטפל צריך להיות מטפל. לא שדכן, לא מתווך ולא שירות תעסוקה... כל אפשרות כזו יכולה לרמז על בעיה (באם לא מדובר על פנטזיה של המטופל, שזה לגיטימי, אלא בעשייה קונקרטית של המטפל)." האם אתה שולל למעשה כל עשייה קונקרטית, מכל סוג שהוא? כי אם אמשיך ואקצין, מטופל שמגיע לפגישה מעולף מצמא, למשל, לא יקבל כוס שתייה, מכיון שמטפל לא צריך להיות מלצר. אם מטופל מעוניין, במקרה, לקרוא ספר שמונח על מדף בחדר הטיפול, הוא אפילו לא יעז לבקש, כי מטפל לא צריך להיות ספרן. אם מטופל מסתבך עם שאלת מחקר לתזה, המטפל לא יציע עזרה גם אם הוא כן יכול לכוון, מכיוון שמטפל לא צריך להיות מנחה אקדמי... אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל אני חושבת שהעיקרון ברור. אינני מתכוונת בשום אופן שכל הטיפול צריך להיות מושתת *אך ורק* על עשייה קונקרטית של המטפל. אני שואלת על הלגיטימיות של עשייה כזו מפעם לפעם. גם על פי מאסלו, פתרון קונקרטי של צרכים ראשוניים עשוי לסלול את הדרך למימוש צרכים גבוהים יותר. אז איפה בדיוק נחצה הגבול בין טיפול לבין טיפול בעייתי? האם תשובתך הנ''ל נובעת מגישה טיפולית שאתה מאמין בה, או מדובר בסטנדרט מחייב של כלל ציבור המטפלים? וברוח הנורמות הקבוצתיות החדשות, אשמח לשמוע גם משאר הקוראים/ות, האם בטיפול שלכם/ן מחוות פרקטיות היו חלק מהרפרטואר של המטפל/ת?

קוראת קבועה ציינה את העניין של הצעת כוס מים למטופל. ונזכרתי במשהו בטיפול שלי. היא הציעה לי כמה פעמים כוס מים, גם כשהיא מוזגת לעצמה וגם שכנראה היא מרגישה שקשה לי. אני לא יודעת למה, אבל כל הזמן אני ישר מסרבת, בלי לחשוב אם אני צמאה או לא, ישר מסרבת. לא מסוגלת לקחת ממנה מים. מה אתה חושב? סתם מעניין אותי להבין למה

התשובה החד משמעית שלך נגד עשייה קונקרטית של המטפל הצליחה להלחיץ אותי. מאד. המטפלת שלי נמנית על אסכולה שלא שוללת לגמרי נקיטת פעולות קונקרטיות. היא אמנם מעולם לא הציעה לי לפגוש אף אחד, וגם לא הפנתה אותי למקומות עבודה, אבל כשיכלה לסייע לי סיוע ממשי, כזה שמעבר למילים, היא כן עשתה זאת. למשל, היא עזרה לי להשיג מתנדבים למילוי שאלונים באחד הקורסים הסמינריוניים שלמדתי. זה לא כלול במטרות הטיפוליות שלנו, וזה לא נעשה כתחליף לטיפול. זו הייתה מחווה של רצון טוב. הדוגמה הזו נראית בעיניך לגיטימית? (אגב, לפני מספר שנים עלתה שאלה בפורום הסמוך, על מטפל שהזמין מטופל בודד לליל הסדר. המטופל ראה בכך חוסר מקצועיות משווע, אבל דווקא מנהל הפורום דאז (שמתשובותיו לא ניתן לגדיר אותו בשום אופן פורץ גבולות) ראה במעשה, ואני מצטטת: "מחווה אנושית ורגשית יוצאת מן הכלל הראויה לכל שבח". האמת, אפילו לי זה נשמע חריג וחוצה גבולות. אני תוהה מה היית אתה אומר על התנהגות כזו...)