מברוק עליך אודי !

קראתי בשבת את הכתבה ב"הארץ". הכתבה מרתקת ואתה גם נראה ממש טוב. איזה קטע..הרגשתי כזו גאווה כשקראתי, הרגשתי כזה : "זה אודי שלנו" :) גם היה לי פתאום כזה רצון לבוא אליך ולעבור את החוויה הזו אצלך. פינטזתי כל השבת שאני מגיעה אליך,יושבת מולך לשיחת קדם היפנוזה..אומרת לך את שמי ופרטים פורמליים נוספים,ואז אומרת לך לפתע :"אודי, למעשה,אתה מכיר אותי כבר מנובמבר 2009" אתה מרים גבות, מתבונן,מזיז את הראש ,מכחכח מעט בגרון ושואל :"כן? מאיפה ? ואני מתבוננת בך היטב ואומרת: "אני במבי. מהפורום". אתה שותק. ושותק ומסתכל עלי. ואני מתה לדעת איזה מחשבות עוברות בראשך.. אתה מאוכזב? דמיינת משהו שונה? מופתע ? בכל אופן, תלשתי את הכתבה מהעיתון והכנסתי לתיק. מחר כשאפגש עם אמא צביה אתן לה לעיין בכתבה. וכן, אני רוצה שהיא גם תראה את התמונה שלך.אני רוצה שהיא תכיר אותך. ואשאל אותה מה דעתה ש"אקפוץ" למס' פגישות הפנוזה אצלך.. וואוו... פתאום עוברת בי המחשבה שאולי יש קשר בין נושא הפרידה שעלה כל כך חזק דרך מיכל ,בין הצורך בחיבור בין הפורומים (קראת לזה חיבור/הדבקה? של חלקים..? ) ובין הצורך שלי בחיבור בינך לאמא צביה .. ??? מעניין... מה יש לך לומר על כל זה ? שלך-במבי. ומה תרגיש אם באמת אפתיע אותך ואגיע ???

אתה זוכר שהפנת אותי בשבוע שעבר לכתבה הזו לאחר ששאלתי אותך פה קצת על היפנוזה בגלל בעיה בריאותית ששום דבר לא עוזר לי? ביום חמישי אני כל היום חושבת על זה שאני חיייבת לא לשכוח לקנות את העיתון (אני בדרכ לא קונה) ואז ביום שישי נזכרתי אבל בשעה 15:00!!! בעלי ישן, הערתי אותה בבהלה שירוץ מהר לפיצוציות בעיר ויחפש לי את העיתון. הוא קם, יצא וחזר עם העיתון. קראתי את הכתבה, אני כל כך הייתי רוצה לעבור את החוויה הזו אבל אני כל כך מפחדת, יש בי המון מחסומים ומעצורים, מפחידה אותי הידיעה שהתת מודע יהייה זמין ונגיש גם לי וגם למטפל, אני באמת מתה מפחד. אני כל השבת רק בחרדות, כי לבעיה שלי באמת שום דבר רפואי לא יכול לעזור כבר, הייתי אצל המון רופאים וזה משהו שמאוד מציק ומצד שני המחשבה על היפנוזה משתקת אותי כל כך...מה לשעות אודי? איך יוצאים מזה??

היי - האם הכתבה התפרסמה ברשת? אם כן - מישהו יכול לצרף לינק שלה? גם אני רוצה לקרוא....

הי אופטימית, יום טוב.. http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1780096 במבי.

אקרא זאת בהמשך..... יום טוב, ושמח, ולא פצוע :( אופטימית

אודי היקר! קראתי...מדהים...גם אני כמו במבי חושבת על טיפול אצלך לפעמים :) פעם אפילו חלמתי שבאתי אלייך לטיפול במקום כזה פאסטוראלי.... אז..עצמתי עניים ודמיינתי מקום שליו שבו ארצה להיות, הלכתי בשביל...עקבתי אחרי הילדה שבי..היא הגיעה לים..לא יודעת התחברתי לעצמי לכמה דקות...היה מרגיע....ובמרחק הייתה הבוגרת, שומרת,עוקבת....אחר כך חזרתי כמו ממסע כזה יפה...פתחתי את עניי והרגשתי שלווה...וחשבתי עליה(המטפלת)...שאולי עכשיו שומרת עליי מרחוק...כמו הורה שנותן לילד שלו הבוגר ללכת....