"פגישה"

תאר לעצמך מצב כזה: שני אנשים - מטופל ומטופלת - מטופלים אצל אותו מטפל. שניהם מחפשים זוגיות, ושניהם עשויים להתאים מאד זה לזו (או זו לזה). האם המטפל רשאי להפוך לקצת שדכן, ולנסות להפגיש ביניהם, או שמא גברת אתיקה אוסרת זאת בנימוק של "יחסים מקבילים"? למען האמת, הסעיף הדן בסוגית יחסים מקבילים אומר ש"פסיכולוגים יימנעו מכל קשר נוסף עם הלקוח, מאחר ויש חשש שקשר כזה עלול לחבל באובייקטיביות שלהם, בטיב ההתערבות הפסיכולוגית. קשר כזה מהווה סיכון לניצול או לפגיעה בלקוח." אני אישית לא סבורה שזה הדין במקרה של פסיכולוג-שדכן. לדעתי זהו מעשה הומאני ממדרגה ראשונה. מה אתה חושב? נ.ב. ואם אתה שואל, אז כן, אני כבר באמצע העשור הרביעי לחיי, בלי בן זוג (וגם בלי הרבה תקווה), אבל אני שואלת על הפן הקונקרטי של הדברים.

מעניין :-) שאלה שהעסיקה גם אותי בקטנה ושעשעה אותי יתכן שזה עוד צורך להתקרב למטפל, להרגיש חשוב בעיניו ושהוא ידאג לך לכל צרכיך? אני חושבת למרות שזה לא ממש יחסים מקבילים, המטפל, עם יעשה זאת, לוקח סיכון ענקי. אין אף אדם, בדגש על אף אדם שיכול לדעת בודאות שההוא מתאים להיא. תארי לך שהמטפל רוצה לעשות מצווה ומשדך. הקשר לא עולה יפה, או בכלל לא מבשיל לקשר, או במקרה הכי גרוע אחד רוצה והשני לא, מיד המטפל אשם! אשם בשברון לב, באיך עשית לי את זה , ולמה אתה חושב ש--- מתאים לי בכלל, הוא נמוך/ שמן/ טיפש, ככה אתה רואה אותי? ונוסף נופך נוסף לטיפול. מה גם שהטיפול ימשיך ואחד יספר על השני למטפל. ויהיה מעין "משולש רומנטי" . המטפל אמור ללמוד עליך ועל הסובבים אותך מהחויה שלך . אבל בן זוגך גם מטופל שלו , והוא אמפתי גם אליו. ויהיה לו קשה להתנתק מהחוייה שלו. כמו כן, תספרי למטפל דברים שבן זוגך לא ירצה לספר בשלב הזה או לא ישים עליהם את הדגש או יבחר לספר אחרת. כלומר תחבלו זה לזה בטיפול. לגברת אתיקה יש הגיון , לפעמים :-) ואגב, יש מספיק מקומות להכיר בהם גם מחוץ לחדר ההמתנה של הפסיכולוג. בהצלחה :-)

הסברת נהדר את השיקולים נגד הרעיון, ואני מסכימה עם הכל. אני חושבת שאם המטפלת הייתה מציעה לי לצאת עם אחד ממטופליה, סביר להניח שלא הייתי מקבלת את ההצעה בשלוות נפש... אולי אפילו הייתי עונה (בלא מעט סרקזם...), שיש מספיק מקומות להכיר בהם מחוץ לקליניקה שלה :-) אני גם לא מנסה לטעון שאין הגיון לחוקי האתיקה, אלא להצביע על מקרה (או מקרים) שבהם הם מתנגשים עם אקט פשוט (או בעצם לא כ''כ פשוט) של אנושיות.

לדעתי כל אחד מאיתנו יכול להיות קצת שדכן ןבכלל זה גפ מטפל עד כמה שזה נשמע הזוי וזה באמת כך, אבל, אם מטפל מרגיש בבטן ששני מטופלים שלו יכולים להתאים זה לזו דוקא מתוך הכרות עמוקה של שני המטופלים - אז למה לא באמת , מקסימום אם אכן הנס מתרחש ויש שדוך, אז כמובן זה כבר פחות אתי להמשיך את הטיפול באותה מתכונת.ותמיד אפשר לעבור לטיפול אחר. ושיהיה בהצלחה! .

לא בטוחה שיש לי פנטזיה ממשית כזו (אם קיים בכלל אוקסימורון כזה :-)). כפי שכבר כתבתי, אני בהחלט מודעת לבעייתיות. אך מה באשר לאפשרות שמטפל יפגיש בין מטופל/ת לבין מכר/ה שאינם מטופלים שלו? הרי כאן אין בעייה של שמירה על סודיות. האם גם זה בעייתי באותה מידה?