מרגיש נמלה קטנה וחסרת משמעות.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי, אני בן 30, מאזור המרכז. לאחרונה ראיתי מספר סרטים של ערוץ דיסקוברי על המפץ הגדול, חורים שחורים, גלקסיות ועוד. כמה שאני אדם דיכאוני, זה עוד יותר דיכא אותי. נאמר שם שכנראה שיש אינסוף עולמות מקבילים, באינספור יקומים מקבילים ובכל יקום יש מיליוני גזעים חייזריים שונים המהלכים על מיליוני כוכבי לכת שונים. כמו כן, הם מציינים שם שכמו שהיה מפץ גדול, גם סופו של היקום יגיע ולא בטוח שעד אז ילמדו איך לברוח מהמצב. זה גורם לי להרגיש נורא קטן וחסר משמעות, כמו נמלה שמהלכת על החול בחוף. כל אחד חושב שהוא משהו מיוחד, אבל אנחנו סתם נמלים עם מוח גדול מהלכים על כוכב לכת אחד מני אינספור. גם ככה שאני טס במטוס ורואה את מיליוני האורות והאנשים שעל האדמה, אני מרגיש אפס ולא מיוחד, ועכשיו אני מגלה שיש אינספור עולמות. האם הגישה שלי למצב נכונה? האם כל אחד מאיתנו חושב שהוא משהו מיוחד, אבל בעצם הוא אפס מאופס? ת'כלס, גם נשיא ארה"ב לשעבר, שמת כזקן סנילי עם חיתול לא שווה כלום. אז אם הוא לא שווה כלום, אז מה אני שווה? אפס עגול? סבתא שלי נפטרה לפני כמה שנים. בשנים האחרונות לחייה היא היתה סנילית, ואפילו לא זכרה מי אני כשבאתי לבקר. כשבע שנים לפני שנפתרה עשתה טיול יקר ומהנה בעולם בשווי של כעשרת אלפים ש"ח. כמובן שהיא לא זכרה שום דבר מהטיול בשנותייה האחרונות. ואז היא מתה. מה שווה כל החיים שאלה, שכל החוויות שאדם חווה, כל האהבות, הכל נשכח ונמחק? מה זה שווה כשיש בתי קברות שלמים (של גויים) שבונים עליהם שכונות מגורים, ולאיש לא אכפת מהקברים, כי הם שם כבר כמאה שנה, והדורות התחלפו ואף אחד כבר לא מבקר שם? תודה.
שלום דני, בין המפץ הגדול לאפס המוחלט יש גם חיים שלמים שאת המשמעות להם אנחנו נותנים. אחזור על זה כי זה חשוב: את המשמעות אנחנו נותנים. אודי