חזרתי

מהפגישה האחרונה, לא מסוגלת לשתף כרגע..סליחה....צריכה לכאוב לבד....אולי רק חיבוק וירטואלי...לא אפשרתי לקבל חיבוק ממנה.....לא יכולתי.....

כל היום אני נטרפת ממך.... בכלל כל השבועות האחרונים. הפרידה שלך היתה לי תהליך פנימי עם כל מיני "פרידות" בחיים שלי. אני הרגשתי את ה"עיבוד" וה"איבוד" בכל 'פיפס' בנשמה עמוק. והיום? - כל היום הזה המחשבות שלי עלייך. על איך את עוברת את הפגישה. מה קורה שם ביניכן? איך את מנצלת את הרגעים האחרונים. אלו מילים נאמרות שם? עם נשיקות? חיבוקים? או כזה מרחוק... בלי מילםי ובלי ביטויים. האם הצלחת להרגיש? לבטא רגש? האם היו דמעות? הבטחות? יואו.. בחיי שאני לא זוכרת מתי הייתי ככה עם "מישהו", כמו שהייתי איתך. ועכשיו באמתי לפורם לפני שאני הולכת לישון, כי לא יכולתי בלי משהו... בלי לדעת מה קורה איתך. בא לי להיות לידך. ללטף. להרגיש איתך את הרגעים האלו. לומר לך שיש חיים אחרי. (שגם לי קשה להאמין שהם קיימים כי אני עדיין בטיפול, שהוא כ-ל חיי...) שלפחות אני - כאן - איתך. לחבק חזקקקקקק לאסוף את הדמעות שלך, ולנגב לך אותן. ו.... ראיתי את החיבוק שאת מסכימה לקבל. כאן. ו...זהו. לא מסוגלת לשתף יותר. אני מבינה אותך מאוד. אבל מחכה בכליון עיניים לשמוע עוד. להרגיש. להיות שותפה בהכל. גם אם לא הגבתי בכל התקופה האחרונה הזו, הייתי איתך. כל כולי. אז אם יהיהלך כוח - תשתפי, כמו שאת יודעת.. וגם אם לא - אני איתך איך שאת. איך שטוב לך. מחבקת אותך הכי חזק בעולם! ומחכה לשיר של אחרי.... ובכלל.... תהיי עוד כאן איתנו הרבה. אל תתני לנו להיפרד ממך עכשיו. גם לזה דרוש תהליך.... לילה טוב! וחלומות הכי מתוקים וורודים! וגם אם לא... מותר לך!!

כבר אמרתי לך בעבר שאני מעריכה אותך המון. היום אני רוצה לומר לך זאת שוב, אך בהקשר אחר.. אנסה להסביר.. אני ואת כאן מאותה נקודת זמן. גם התחלנו ביחד את הטיפול. בהודעותייך ראיתי מקור להזדהות, במיוחד ברגעי המשבר.. בקושי של להיות בטיפול. עם הזמן, זהיתי אצלך גדילה, התקדמות, כזו שאני מאחלת לעצמי. וכך מעבר להזדהות את לי גם מקור השראה. נמצאת איתך ושולחת לך המון אהבה חליל

גם ממני.