במבי ומיכ

אתן הורגות אותי שתכן.. זה קשה. הקשר הזה , גם כשעדיין לא מדובר על פרידה זה קשה כל הקשר הזה, גם כשעודנו "בחיים" מהפגישה הראשונה חשבתי כבר מתי נפרד. בניגוד לקשרים אחרים, כאן יש "פג תוקף" באותיות זוהרות וברורות. היא עוזרת לי ואני אוהבת אותה אבל לפעמים קצת מצטערת שנפגשנו. מרגיש כמו אהבה נכזבת, קשר שלא ימומש לעולם.. בעצם, לא כמו "שומרת נגיעה" חייכתי חיוך מריר שקראתי את זה , במבי מעולם לא רציתי חיבוק, או אפילו סתם נגיעה מאישה וזה מרגיש לי אסור, אפילו קצת ארוטי. ואני קוראת על יסורי הפרידה של שתיכן ומרגישה את יסורי הפרידה שלי. לא דברנו על זה עדיין ( למרות ששאלתי והיא לא ענתה ) אבל כבר יש לי מכתב פרידה על הדסקטופ כבר חודשים ורעיון למתנה, ואפילו את המתנה עצמה ...

ראשית, ברצוני לתקן טעות : אני לא נפרדת מאמא צביה שלי !!!! את שומעת אני ?? אני ממש לא נפרדת ממנה !!! לא !!!! אין באופק פרידה. אין פרידה !! אין פרידה !!! היא גם אמרה לי את זה. שאנחנו לא נפרד עכשיו .אז אני חוזרת ואומרת . אין פרידה !!! לא !!!!!!! וואווו.... כמעט הרגת אותי עכשיו...וואאוו... ..... ...... ועכשיו אני יכולה להתייחס גם לנקודות נוספות . כללית , אני רוצה לומר לך שאין לנו שום ביטוח לגבי שום קשר.. כלומר "פג תוקף" יכול לצוץ בכל קשר שמתקיים.. הרי אין לנו ביטוח חיים לנצח, נכון ? זו העובדה היחידה למעשה שאנחנו יודעים : נולדנו ונמות... בטווח של החיים יש לנו אפשרויות רבות ושונות להתנהלות. קיימת האופציה של המנעות מקשרים בגלל החשש של "פג תוקף" ויש לנו גם את האופציה של חיים-תרתי משמע. כלומר לחוות קשרים בכל נים ונים בגוף, בכל נשימה ונשימה.. לאפשר לעצמנו לחוות, להתרגש, לאהוב, לכאוב, לחשוש,להקשר לגמרי ולדעת שכן, יש גם "פג תוקף" עם כל המשמעות שנלווית לכך.. ולגבי שמירת נגיעה מאישה כשקראתי את דברייך קצת היה לי עצוב עלייך, ראשית, החיבוק ובכלל המגע פיזי שאני רוצה, צריכה, מפנטזת ,מתאווה,משתוקקת,ועוד פעם רוצה וצריכה מאמא צביה שלי זה בא ממקום של צורך של ילדה במגע פיזי מאמא שלה ואני לא מרגישה שזה מגיע ממקום ארוטי, ואת יודעת מה ? גם אם זה מגיע ממקום זה, מה רע בזה ? אם זה הצורך, זה הצורך.. ובכלל המונחים שאת מדברת עליהם זה ממקום של אסור ! שכנראה הפנמת היטב את הנורמות החברתיות עליהן גדלת.. ועוד יותר אומר לך.. אני "שומעת" אותך אומרת : אני כל כך רוצה וצריכה חיבוק ומגע פיזי מהמטפלת שלי אבל אני אפילו לא מעזה לחלום על כך ..אולי ממקום של יאוש ? שומעת אותך אומרת :"אני כבר התייאשתי, אז אשכנע את עצמי שזה קשר ש"פג תוקפו" ובכלל הוא אסור... אבל את החיוך המריר שחייכת לא הצלחת להסתיר.. החיוך הוא מריר... כן, כנראה שהצורך שלך קיים ובגדול... אני מרגישה שיש תוקפנות בדברי, מתנצלת. התוקפנות בדברי מ 2 סיבות : 1.זיעזעת אותי כהוגן עם הפרידה שלך.. 2. ביקשתי מאודי התייחסות, איזו הרגעה, משהו , ולא קיבלתי ממנו. אז, כו, אני מלאה בתוקפנות עכשיו.... במבי.

הי, כתבתי ובלי כוונה הכל נמחק לי.אוף.....עכשיו משחזרת... נכון זה קשה...מההתחלה חשבתי על פרידה,והנושא עלה אז אולי אני עבדתי את הפרידה כבר ממזמן..אני,ממליצה לך לשוחח על זה איתה...ולראות מה כן ישנו בקשר שלכן,גם אני מצטערת לפעמים שנפגשנו, אבל למדתי שלא כדאי להצטער על מה שאין אלא לחשוב על מה שיש..אמפתיה, הכלה,קבלה ללא שיפוט, ללא ביקורת,הסתכלות פנימית, אין שום קשר שדומה לזה ולכן הוא כל כך מיוחד...נתתי לעצמי להתקרב עוד ועוד לאט לאט עד היום, פחדתי מקרבה אבל התקרבתי, הרשתי לעצמי לחוות הכל בטיפול וזה הופך את הפרידה לקשה....אבל האם באמת חבל שנפגשנו? לא בטוח, אם לא היינו נפגשות לא הייתי יודעת שאפשר לאהוב אותי, לקבל, לא הייתי מעלה את הערך העצמי שלי, לא הייתי מגלה ומעבדת את מה שהיה פעם...היא הוציאה אותי מדיכאון ללא תרופות..מי עוד היה עושה דבר כזה??? וכל הטוב הזה נשאר הוא לא נמחק, הקשר לא נמחק כשנפרדים, הוא קיים וישאר בזיכרוני לתמיד!אפילו שנפרדות היא הבטיחה שזה לא "סופני" כלומר תמיד אוכל להתקשר ולקבוע פגישה, תמיד אוכל לאחל חג שמח, לעדכן וזה כל כך חשוב, אני כמנתקת קשרים סדרתית לראשונה בחיי מבקשת על שמירת קשר...תמיד אחרים היו אומרים "תשמרי על קשר" ולא שמרתי ואם היינו נפגשים היו כועסים עליי שאני לא מתקשרת..(הם מתקשרים ואני לא)מצחיק היום אני נמצאת בסיטואציה כזו שאני מבקשת קשר...ובמבי, מצטערת אם כל הכתיבה הזאת גרמה לך צער, לי היא הייתה חשובה מעין כמוה...אודי, כל כך עוזר לי לכתוב לך פה, זה עוזר שיש מישהו מהצד ששותף למה שקורה..כי אף אחד אחר אני לא משתפת בקשר שלי איתה..איש לא יבין, רק מי שחווה טיפול...תודה לכלכם על השיתוף...

אני 14-כל כך מבינה אותך, גם מעליי יש שעון מתקתק, כל פגישה הוא מתקתק חזק יותר, ככל שעובר לו הזמן ואני יותר זמן בטיפול אני מתמלאת חרדה כי יודעת שהזמן אוזל והנה הזמן של הפרידה מגיע (למרות שאין עוד חצי שנה בטיפול ועוד לא דובר בכלל על פרידה) ובכל זאת, זה מאיים, כתבת נכון- "פג תוקף" גם אני מרגישה לפעמים חרטה על שנפגשנו, הייתי רוצה להחזיר את הזמן אחורה ולא ללחוץ על הסנד בפלאפון..אבל אין מה לעשות, היא הופיעה לי בחיים, וכנראה לא סתם היא הופיעה, ודווקא היא ודווקא עכשיו, להכל יש סיבה... במבי- הכל בסדר, היא איתך, היא שלך, אתן לא נפרדות, את בטיפול על ידה.. אני שמחה שהחלטת להישאר בטיפול, אני זכרת שהיתה פה התכתבות לגבי התלשום וכדומה, אז אני שמחה שאתן לא נפרדות, באמת באמת שמחה מיכ היקרה,אין לי הרבה מה לכתוב לך...מה שהיה לי כבר כתבתי, רוצה רק לומר לך שלמרות שאני בכלל לא מכירה אותך נכנסת לי ללב, ואני אגלה לך שאני חושבת עלייך לפעמים, ככה במהלך היום את מופיעה לי שם במחשבות, אני מאמינה שאת מספיק חזקה כדי לשרוד את הפרידה הזו. ליאת רשמה משהו בפורום השכן על כוחות שמתגלים דווקא במצבים כאלו...אני רוצה לומר לך שזה נכון, אני עברתי בחיים שלי משהו שאם היו שואלים אותי לפני האם אני חושבת שאהייה מסוגלת לעבור את זה הייתי מתעלפת, מתמוטטת והנה עברתי...אני זוכרת שכתבת שאת דתייה ולכן אני גם ארשום לך משהו(מקווה שזה בסדר) אני מאמינה שבורא עולם נותן לנו בחיים ניסיונות, קשיים, כאב, אבל באותו זמן הוא גם שומר עלינו, נותן לנו כוחות להתמודד,הוא לא נוטש, הוא איתנו תמיד, שומר, מגן, אוהב ולכן אני באמת מאמינה שכמה שקשה לך עכשיו את תמצאי את הכוחות להתגבר גם על הפרידה הכואבת הזו, כן היא כואבת אבל אני מאמינה שהיא גם תעצמים אותך. ולסיום, אני גם אכתוב לכן ולך אודי שכואב לי כל כך בימים האחרונים, אני עוברת טלטול רציני מבחינת הרגשות שלי, תחושות, מחשבות בנוגע לטיפול, לא כל כך מאושרת, עצובה, כואבת... גיגית