לבמבי היקרה מכל ואודי...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ההתכתבויות האלה גורמות לי לכתוב פה יותר...זה שאתה רק מעלה ומעלה..אוף.....בכל אופן עכשיו מתחיל להיות רע ממש, אני רוצה להיות כבר אחריי...לסיים כבר....אוף.....בטח השבוע ימתח לי כמו מסטיק.... במבי מקסימה שכמותך....כן מוות קטן...ממש אבל אולי תקום לתחייה האני החדשה, היכולה, הבוגרת ולא הקטנה הנזקקת... אודי..מדוע כל פעם שאני לא רוצה לבוא לפגישה אני קובעת עוד אחת? הנה עכשיו אני לא רוצה לבוא לפגישה האחרונה או כבר להיות אחרייה...ואז בקשתי לבוא מחר..היא לא הסכימה שאפעל באופן אמפולסיבי ושנשמור על מה שהוחלט...בסדר...אבל רע לי כל כך........ובמבי באשר לחיבוקים, זה רק נראה ככה, הדשא של השכן...קבלתי אולי שלושה בכל הטיפול כשלכל אחד מהם הייתה בקשה שלי בזמנים מאוד ספציפיים וגם לא ממש לאורך זמן..אז אל תקנאי זה לא כזה משנה....החיבוק במילים או מבט לעיתים חזק יותר מהאמיתי...שלך מיכ(ל) שם כזה לא בטוח...
הי מיכל , רואה אותך למול עיני כמו עוף החול.. "כן,מוות קטן...ממש אבל אולי תקום לתחייה האני החדשה" ואולי מיכל ב"אני החדשה" יהיה מקום גם לבוגרת וגם לקטנה ? לשתיהן יהיה המקום והמרחב לנוע ? נ.ב מצחיק אותי לכתוב מילים אלו . כאילו בא לי לומר לעצמי:במבי,תראו מי שמדבר.. אז את יודעת מה ? אולי אני גם אומרת דברים אלו לעצמי..
אודי צודק..זה יפה מה שקורה כאן...תודה :)
הי מיכל, זה לא שאת לא רוצה ואז קובעת, זה כנראה שאת רוצה ובגלל זה נאבקת ברצון ומרגישה הפוך (זוכרת את הפחד מתלות שהרביינו לדבר עליו כאן?)... ואני מאוד שמח על השיחות שנוצרות כאן בינכם :-) אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
