הרבה שינויים..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כל כך הרבה שינויים אני הולכת לעבור..אולי לטובה אבל הכל יהיה בלעדייה ואני פוחדת ובוכה את הפרידה כל כך כי בשבוע הבא הכל נגמר, פגישה אחרונה....אני עוברת מקום בעבודה, מקום חדש ודי משמח להתחיל מחדש, ישבתי עם האחראית, בקשתי לא לעבור עם אנשים מסויימים מהצוות שלי, היה לי אומץ, קבלו את בקשתי הייתה שיחה די נעימה...הצלחתי מבחינתי, משהו שלא היה קורה פעם, עוד שינוי בעלי מתחיל פרוייקט שידרוש זמן רב בחו"ל..ואני אשאר עם הילדים ככה לבד, הקטן עולה לא'...האמצעי מדי פעם שיחות בבי"ס שבד"כ אני לא פנויה בעבודה להגיע ובעלי היה בא...והכל בלעדייה ואולי קצת בלעדיו? לבד ....האם אני מוכנה ללבד? בלי לשתף אותה? בלי לשאול??מפחיד שם בחוץ.... והיום פגישה אחת לפני אחרונה...ארצה לחגוג איתה היום ולא בעוד שבוע, אני חולה כבר כמה ימים אבל בכל זאת נפגש אתרחק ממנה כדי לא להדביק..אז חיבוק לא יהיה בטוח! לא היום בכל אופן......מבחינת מתנה כבר יש!!!! קניתי עץ והושבתי פיה מתחת שילוב הרעיון שלך אודי (אמיתי ווירטואלי)...ושלך במבי (העץ והפיה)!!..וגם חבילה קטנה סגורה עם מכתב שכשפותחים מתקבלת אמרה ובפנים יש אבן עם סגולות..הרעיון הוא מוטיב ההפתעה שלא יודעים איזו אמרה ואיזו אבן....את הסמלים אולי אספר בהמשך אבל בנתיים אשאיר זאת ביני לבינה......הסמל היחיד שאפשר לומר שכשמתחילים טיפול יש הרבה מוטיבים של הפתעות ומגלים גם דברים טובים על עצמך!!!
אני קוראת את דברייך ו.. ??? את מצליחה לעורר בי שלל רגשות בעוצמה גבוהה.. אני ערה להתכווצות החזקה בבטן שלי .. פרידה...וואאוו... זה הרי סוג של מוות זה מצמית. משתק ובו זמנית מעורר בחילות,התכווצויות בבטן ולא עוזר כל כך לחשוב בהגיון.. צריך לחפש את ההגיון עם פנס דלוק. אבל גם הפנס הולך אז לאיבוד.. ולא, לא עוזרות אמירות שונות ומשונות כדוגמת אמירתה של הלן קלר :"כשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת" יש בו אולי נסיון לטייח את הכאב הבלתי נסבל של הפרידה..מוות.. עד כאן רגשותי שמתעוררות למקרא הודעותייך האחרונות המתארות את התחושות הנלוות לפרידה המתקרבת.. וואאוו..איזה פחד..אני הייתי מתה..ממש מתה.. טוב,מיכל, אני מתארת לעצמי שדברי אלו לא כל כך עוזרים..אבל,מה לעשות ? דברייך פוגשים אותי במקומות הללו.. שמחה על המתנה והרעיון המקסים שלך !!! מקווה ומאחלת לך שהפיה שהיתה איתך וליוותה אותך תמשיך ללוות אותך מתוכך פנימה ותאפשר לשתיל הקטן שהפך לעץ יפיפה להמשיך לצמוח ולהתפתח.. חיבוק-במבי. נ.ב היא מחבקת אותך ? איזה כייף לך.. אמא צביה מעולם לא חיבקה אותי ובכלל היא שומרת נגיעה ממני. :(
הי מיכל, כמה סמלי המשפט הזה... אני עונה מלמעלה למטה, כך שאני כבר "יודע" מה היה בעתיד ומה תכתבי... אודי