אודי..

תודה שכך אתה חושב..שאני לא מפלצת(?)..מוזר שזה הרגיע אותי.. הרגשתי תלושה מהמציאות.. לא יודעת מה נכון.. מי שפוי ומי לא שפוי.. מה טוב ומה רע.. הגעתי למצב שלא סומכת על עצמי.. כמו שקורה לי די הרבה.. גם בעבר..כשמזכירה דברים ואימי מכחישה לחלוטין.. וגם בהווה.. כשלא בטוחה אם אני בן אדם נורמלי/טוב/חכם/ מקצועי וכו. ונעה בין הקצוות ולעיתים די קרובות בטוחה שאני ההפכים של כל מה שכתבתי..שאין לי ערך..צריכה ואפילו תלויה באנשים שיגידו לי שהכל בסדר איתי.. או לפחות שאני לא כזאת גרועה.. וזה נורא קשה.. במיוחד שיש אולי שני אנשים בעולם.. שיכולה לשאול אותם שאלות כאלה.. וגם הם לא תמיד זמינים.. ואתה אודי.. השלישי.. שהיית שם כשהייתי נואשת..תודה!!.. מפחדת מרגע הנפילה הבא.. כי כל הזמן קורים דברים יותר גרועים.. ואני מפחדת..

הי מיקה, טוב שיש לך שני אנשים כאלו...ואף אחד לא יכול להיות זמין תמיד, כל הזמן בכל מקום, אבל טוב שיש כאלו...וגם סליחה שאני מתערבת, לא יכולתי לראות משבצת אדומה כזו...ואת דוקא נשמעת לי הקול השפוי בין כל "המהומה"

תודה על הרגישות.. ו.. אין לי שני אנשים..כתבתי אולי מתוך הרגל.. או פנטזיה.. פעם היתה חברה..שהחשבתי כאמינה ונאמנה.. אבל התבדיתי..וחוץ מהפסיכולוגית..ומאודי.. אין.. ובאמת תודה..

מקווה שזה יקרה. יש לי כזה חוסר בטחון טוטאלי..בדברים בסיסיים.. ובשילוב עם תחושת כשלון.. קשה לי לראות את זה קורה..