למה זה קורה??

חזרתי מפגישה, הוצאתי את כל מה שאני מרגישה, כלפייה, כלפי הטיפול, נחשפתי, שיתפתי, עשיתי מה שכולם אומרים שצריך לעשות...ו..???מה עכשיו??? הבטיחו לי הקלה??איפה היא??ההקלה הזו??אני רק מרגישה יותר רע, יותר מטומטמת, יותר תמימה, למה ככה חשפתי?, אני מרגישה שפתאום לא באמת אכפת לה בכלל, אני גם ככה מאוד ביקורתית כלפי עצמי, ועכשיו כל הרגשות השליליים שאני מרגישה כלפי עצמי, אני מרגישה שגם היא מרגישה כלפיי, גם היא חושבת שאני לא מוצלחת,שאני סתם עוד מישהי...אין לי כוח לזה. בא לי להתקשר להגיד לה שאני רוצה עוד פגישה ומצד שני בא לי להתקשר להגיד לה שאני רוצה ממנה חופש, מהטיפול, לא רוצה להגיע שבוע הבא,מה זה לעזאזל הדבר הזה? זה חדש וזה מפחיד, לא בא לי לחוות את זה...

למה כתבת בכותרת ההודעה "יפה"??? זה באמת יפה???זה תקין? נורמאלי?? אני כבר לא יודעת מה לחשוב. למה הרגשות השליליים הם גם טובים? ולמה כתבת שזה מפחיד? אם זה טוב, אז למה לפחד?? אודי, לפעמים אני מרגישה משהו...ואחרי כמה זמן כבר לא בטוחה אם אני מרגישה את זה או לא..אני מרגישה שאני מנותקת מעצמי, שאני לא חווה את עצמי, אני לא יודעת מה אני מרגישה, מה אני לא, ועוד משהו, יש לי רצון לפעמים להיות במקום לא טוב (מבחינת בריאות) לפעמים בא לי להיות בבית חולים, להיות מאושפזת רק כדי להיראות, להישמע, שאנשים (וגם היא, המטפלת) ידאגו לי.למה אני זקוקה לדאגה הזו?לאהבה הזו? אני לא באמת רוצה שיקרה לי משהו, אני אפילו מפחדת מהמוות של עצמי ברמות מטורפות, אבל בכל זאת בא לי שאנשים יחושו דאגה מטורפת לשלומי... אתה יכול להסביר קצת אודי? אבל בבקשה אם זה לא קשה, אז לא במשפט אחד, אני באמת רוצה לשמוע.... אני מקווה שאתה לא כועס גיגית