וואו איזו פגישה..

אודי יקר...פגישה לא קלה אך לפתע יש לי תובנות על הטיפול ולצערי האסימונים נופלים באיחור..האם זה קורה בפגישות אחרונות? אמרתי לה שהיא היחידה שיודעת עליי הכל ואולי אפילו יותר ממני...אני כותבת יומן סיכום אחרי כל פגישה כמעט ועכשיו אני כותבת פנקס סיכום כזה ואני החלטתי להעניק לה אותו...ובקשתי שהיא תכתוב לי גם...כנראה צורך שהיא תשאיר לי משהו ממנה...........היא הסכימה...יש לי צורך כזה כמו יאלום אולי שכל אחד יכתוב מנקודת ראותו ונוכל לראות מה כתבנו אחת על השנייה...אבל זה יהיה שונה... אולי זה יענה על הצורך שלי לראות את הרשימות שלה... אני בוכה על הפרידה מאוד מאוד....וגם שלא נפתרו חלק מהדברים עדיין...ומצד שני די משלימה איתה...

אתה יודע למה לצערי? כי אני מגלה כמה מעט זמן נשאר, ואי אפשר לפתוח דברים ששוחחנו עליהם....ואני מגלה שהדברים קשורים אחד בשני...וכבר לא יודעת מבולבלת שוב......למה להכנס לסיכומים? זה רק מדכא אותי ואני לא יודעת למה......היום ממש נכנסתי לכאב נפשי שכזה..אוף..חשבתי שאני ממש בסדר...הייתי בסדר, הבטחתי לעצמי שלא אשוחח איתה יותר בין הפגישות ובאמת שבוע שעבר לא שוחחנו..ועכשיו אני זקוקה לה שוב וזה מבאס אותי שזהו.אין יותר שיחות....ואני צריכה להתמודד לבד....הגעתי לבד ותחושת הלבד שוב עולה..במקום להרגיש שהיא איתי ולקחת אותה איתי.להפנים את דמותה....אני ממש מבואסת........כאילו בבת אחת חוזרת אחורה..... ואנשים מצפים ממני שוב שאהיה פראיירית שלהם שאתן להם עזרה..ואני לא רוצה יותר לעזור לאף אחד!!!עושים עצמם מסכנים ומבקשים ודורשים וזה קשה לי....לא רוצה להיות יותר שפוטה של אחרים.לתת ולתת מעצמי....משהיא התקשרה ובקשה שאתן לה את העבודה שלי בקורס שהיינו ביחד...שכאילו אעזור לה כי היא צריכה לעבור ניתוח והיא חולה..ובלה בלה.......נמאס לי להיות פראירית הבנתם?????....למה? עבדתי על זה קשה...יש לי פרצוף שמוותר על עצמו לאחרים וזה נמאס!!!!ואם אני לא עוזרת אני מרגישה רעה, חסרת תועלת......תולעת........נשבר לי ואני רוצה לקבל ממנה..אוף.....למה???? אני לא יודעת כלום....