חברויות ופרידות..

באותו עניין...מצטערת שזה עולה די הרבה עניין הפרידה..אבל אודי, אני בד"כ נפרדת מאחרים ללא קשר אחרי הפרידה,למרות שאומרים להתראות אני בד"כ מתכוונת ללא להתראות אף פעם...אם מתקשרים אליי אחרי שנפרדתי אני לא מחזירה טלפונים וגם לא יוזמת... כלומר אין לי חברים מהעבר בכלל...לא חברי ילדות, לא מהצבא, לא מהלימודים וכו' אף פעם גם לא הרגשתי צורך כזה..אני אדם חברותי ומתחברת בקלות לכל אחד...יש לי חברים מההווה בלבד...הבעיה היא שאני לא מתחברת "באמת" כלומר חברות קרובה..בטיפול למדתי מהי חברות עם משמעות..או קרובה כזו...(התקרבתי לחברה אחת מאוד..וגם לבעלי להבדיל)ולכן עכשיו זה נהיה מוזר שבקשתי כן לשמור על משהו עם המטפלת כדי לא לסגור..ההפך מתמיד..וזה פתאום מלחיץ אותי שיצרתי איתה קרבה משמעותית ועכשיו נפרד והיא תחסר לי.והתחלתי לכאוב ולהרגיש אולי לראשונה בחיי מהי פרידה ממישהוא שמשמעותי לי מאוד..(למרות שנפטרו אנשים קרובים לי אבל זה שונה), אני פוחדת מהרגשות האלו, מהכאב הזה ולא יודעת למה.....ואולי גם לא מבינה למה זה נהיה כל כך חשוב לי...ואני כל הזמן חושבת על זה...האם יש עוד זמן לברר איתה? האם זה המשמעות של הפגישות האחרונות? לברר מהי פרידה בשבילי כי אני ממש לא יודעת מהי פרידה איטית..ועכשיו זה יותר מוחשי...ופתאום רוצה לדבר על פרידה משהו שאף פעם לא עניין אותי יותר התעניינתי בהתחלה חדשה והתרכזתי בכך ואולי אף התעלמתי מהקטע של להפרד......אוף קשה לי גם להסביר מקווה שהבנת..פתאום מבינה למה אנשים שונאים פרידות...פעם חשבתי שאני לא שונאת אותן והיום אולי גם אני שונאת פרידות....