לבמבי

במבי יקרה, את כל כך פוחדת מפרידה וכל כך כואבת אותה, אבל היא לא הכרחית, באמת שלא...היא תדאג לך..למה את כל כך לא רוצה הנחה? הלוואי שהייתי מקבלת הנחה משמעותית..אז הייתי ממשיכה אולי...אני חושבת שלך יש עוד אלטרנטיבות חוץ מלהפרד...חשבי על כך, אל תמהרי לסגור ולחשוב על פרידה, יותר נכון לחשוב על אלטרנטיבות...

אני קוראת את מילותייך לגבי פרידה...כן, זה קורע, קשה בטירוף. אני גם קוראת את תגובותייך לאנשים..הרגישות הכל כך גבוהה שלך,האיכפתיות כל כך נוגעים ומרגשים.. תודה לך מיכל.. ומה איתי ????? מרגישה שטובעת בביצה עמוק עמוק.. מרגישה שעוד מעט גם הראש ישקע לחלוטין בביצה.. :((((( מיכל,תביני, אני לא מסוגלת לקבל ממנה הנחה.(האמת היא שבכלל יש לי קושי אדיר מלקבל משהו מאנשים..לתת לאחרים קל לי מאוד אבל לקבל זה סיפור אחר לגמרי...) אני משלמת לאמא צביה את מלוא הסכום שביקשה . זה מרגיש לי שוויוני כזה איתה. היא נותנת לי עולם ומלואו ואני משלמת לה מכספי אותו אני מקבלת מעבודה לא קלה ולא פשוטה בכלל... אבל זה מרגיש לי משהו שויוני כזה. משהו תמורת משהו.. אני מכירה לה טובה ותודה ענקית. לקבל ממנה הנחה מבחינתי זה להרגיש אסירת תודה. להרגיש אסירה אני לא מוכנה !!!! לא רוצה להרגיש "שפוטה" שלה. אמרתי לה שמאוד נגע לי עניין ההנחה שהיא הציעה אבל אני לא מוכנה לקבל ממנה שקל הנחה. גם לא על גופתי המתה. והאמת היא שאני מתחילה להרגיש שהעולם הולך להגמר. משהו כזה של סוף העולם.. תודה לך מיכל יקרה ! (מיכל בחיריק ומיכל בציירה..מתאים ..) במבי. :((((((((

אוף,זה באמת לא קל.כל כך מבינה אתכן, הפרידה הזו....כואבת כל כך. במבי, למה לא לקבל הנחה? אני חושבת שהיא לא היתה מציעה לך משהו שלא היתה שלמה איתו, ואם היא הציעה לך אז כנראה זה בסדר, באמת בסדר מבחינתה. אולי כדאי לשחרר ולתת לעצמך את הקרדיט לקבל גם ממישהו משהו כל כך משמעותי (הנחה בטיפול), לא רק לתת אלא גם לקבל. תשקלי שוב, חבל שתוותרי, עלייך, על הקשר שלכן, על כל מה שאת מקבלת ממנה, מהטיפול. ומיכל- קראתי את מה שכתבת לבמבי: "את כל כך פוחדת מפרידה וכל כך כואבת אותה, אבל היא לא הכרחית, באמת שלא" והדבר הראשון שעלה לי לראש זה לכתוב לך את אותן המילים הללו שעכשיו הן יופנו אלייך,חזרה אלייך ואל ההחלטה לעזוב, אבל כבר דסקסנו על זה בהודעה אחרת. מאחלת לכן כל טוב לילה שקט שלכן גיגית

אני רוצה לשתף אותך במשהו שאולי יעזור ואולי לא...פעם הייתי קונה לה המון דברים או מביאה לה דברים, קטנים כאלו ותמיד הם סימלו משהו כמו מעצור לדלת, צעיף, לא יודעת כל מיני..אח"כ ניסינו להבין יחד מדוע אני צריכה להביא לה משהו והפסקתי להביא מתוך רצון לרצות אותה אז גם הפסקתי...הרגשתי חייבת לה, משם זה נבע..כאילו היא עושה כל כך הרבה ולמרות התשלום זה כאילו לא היה זה... אח"כ הייתי מבקשת מיוזמתי לשלם על שיחות למרות שהיא לא ביקשה, גם כדי שארגיש שאני לא מקבלת בחינם עזרה וגם כי הרגשתי שוב חייבת לה...לאט לאט התחלתי גם את זה להבין תוך כדי שיחות שאני מרגישה חייבת לתת כל הזמן וקשה לי לקבל שבאמת אוהבים אותי או מכבדים אותי ושהיא באמת מוכנה לתת מעצמה לפגישות ללא תמורה ובלי שום הרגשה שאני גורעת ממנה משהו...ושהיא נותנת לא על מנת לקבל שכר בלבד..אני מאמינה שכל מטפל טוב עושה את עבודתו לא רק בשביל השכר אבל יש לו סיפוק מהעבודה אחרת הוא לא היה נותן מעצמו כל כך הרבה כי מטפל צריך מיכל (בצירה כמו שאת כתבת) ענקי כדי להכיל את כלם וזאת עבודה קשה מאוד!!! את נפגשת בטיפול הרבה פעמים בשבוע, טיפול די אינטנסיבי ואני חושבת שהקשר הוא בודאי כזה שיכול להכיל גם הנחה מצידה ומצידך...מכיוון שפרידה תעשה לך עוול צריכים לראות את התמונה כולה, היא דואגת לך (ולומר את האמת גם אני...)והנחה לא אומרת שאת מקבלת חינם ממש לא!!! את עדיין משלמת, וכשתוכלי תחזרי לשלם את מלוא הסכום... ואודי, יש לי הרגשה שהולכת ומשתפרת לגבי תובנות מהטיפול, וגם פה אני עושה מעין סיכומים קטנים דרך השיתוף עם אחרים...שזה נפלא! ומאוד מקווה שלקראת הסוף ממש לא ארגיש רע כמו שקראתי שדברים קצת מתעצמים בסוף..אולי אפשר גם ללכת בשלווה???פוחדת מהפרידה אבל מנסה בכל כוחי להבין ולהשלים איתה ולנסות להיות קצת יותר רגועה ולא לחוצה או מדוכאת..לראות את הטוב...