לאופטימית ואודי..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שאלת הרבה אנסה לענות לך על הכל...דבר ראשון אני מקווה שקראת את הודעת ההמשך שלי אלייך למטה. אני שנתיים וחודשיים בטיפול שהוא היחיד שהלכתי אליו אי פעם, נושא הפרידה עלה המון כל הזמן בטיפול, אם בזמנים קשים שרציתי ממש לא להגיע ואם בזמנים יותר טובים, אף פעם היא לא ויתרה יאמר לזכותה...פעם כמעט נפרדנו וקבענו כבר אבל לא הייתי מסוגלת בכלל והמשכנו. ממש תאריך נקבע לא מזמן ואני עוד חודש וקצת מסיימת לגמרי. גם אני שואלת האם יש טעם להפרדות בהדרגה כי זה משגע אותי הזמן...אני הייתי מעדיפה כבר לא לבוא אך היא לא מוותרת ואני חייבת לפחות לסיים אחרת מאיך שאני תמיד (חותכת בלי יותר מדיי לדוש) היא מודעת היטב לרגשות שלי לגבי הפרידה אך אין לי ברירה והיא יודעת ואומרת שלמרות שזה לא הזמן זה אפשרי שלא כמו שהיה פעם שהיה ממש בלתי אפשרי לעזוב... התדירות הייתה גבוהה לאחר זמן קצר יחסית של טיפול באתי שלוש פעמים בשבוע אחר כך פעמיים, אחר כך לסרוגין כשממש הייתי זקוקה לפעמיים ועכשיו פעם בשבוע. יש לציין שהיו המון שיחות, סמס, מיילים (כל יום)בין הפגישות שהיום התדירות ירדה מאוד עד ללפעמים, עדיין יש שיחות מדי פעם בין פגישות... וואו ממש נתת לי לעשות סקירה כזו..כנראה שזה מתבקש לקראת סיום.. אז התדירות ממש ירדה ואני לא יכולה לפרט במייל את כל הסיבות לפרידה אחת מהן זה כספית השנייה אישית יותר...והיא מודעת לכך ומסכימה איתי שאפשר להפרד למרות שזה אילוץ...זאת החלטה שלי לעזוב עם השלמה שלה נראה לי.. אז אודי רציתי לשאול האם באמת כדאי לסיים במועד ולהמשיך לדוש בזה למה לא לחתוך אם זה כואב ולעבור דרך של פרידה?..נתנו די הרבה זמן אם אני חושבת על זה..כמה זמן רצוי לתת לפרידה? זה לא ארוך מדיי? איך יודעים כמה זמן? האם זה תלוי במטופל? במטפל? במצב? במה? מקווה להיות שלמה עם ההחלטה..אני די שלמה עם ההחלטה ואין ברירה אחרת באמת..רק קשה לי נורא!!!! אודי, עוד משהו (סליחה שזה היום ארוך) אני עוד קצת יותר מחצי שנה אהיה בת 40 ומפחדת שלא אוכל לעבור תקופה כזו..לא יודעת של גיל..שאומרים שיש בו משבר...האם כלם עוברים משבר בגיל כזה? חבל לי שאני נפרדת לפני..ואני קצת פוחדת ממה שצפוי לי...האם יש משהו שיכול למנוע משבר לפני שנכנסים אליו? איך יודעים?מה אני יכולה לעשות כדי שלא אכנס ל"סרטים"??? שכחתי לכתוב עוד משהו, היא אמרה שתמיד יהיה לי מקום בטוח לחזור אליו..וזה כיף לדעת בכל זאת שאפשר תמיד לחזור לא?
הי מיכל, אין תשובה "מהספר" כמה זמן צריך "לתת" לפרידה. אבל כך או אחרת - יש מכנה משותף בין להגיע לגיל 40 ובין המחשבות על פרידות, ומה שלא נספיק (לעומת התקופה בה "ידענו" שנוכל להשיג כל מה שנרצה). כל אלו יונקים מאותה הבנה, שכל חיינו וכל מה שסובב אותנו - מוגבל וסופי... וזה נהדר שאפשר לדעת שתמיד יש לאן לחזור... אודי