על מושלמות......

לא יודעת איך....איך נפרד? לא יודעת בכלל אם זה אפשרי......אתמול ראיתי סרט שנקרא "הברבור השחור" עם נטלי פורטמן, מכיר? ממש בכיתי בסרט יחד עם השחקנית ואחר כך גם.....וחשבתי על הקטע הזה שהיא אמרה לי פעם על לקבל את החוסר שלמות שלי ושל אחרים.....כנראה שזה ממש קשה לקבל......חשבתי המון......... כל הבחורות האלה שמנסות להיות מושלמות וילדות טובות הן כאלה מוצלחות ויפות ותלמידות מצטיינות......וחשבתי באיזה מחיר???????של לחתוך את עצמן או להרעיב את עצמן..........ואצלי זה הפוך אף פעם לא הצלחתי להרשים ולא העזתי לעשות משהו לעצמי רע שזה אולי לטובה...אבל כל כך רציתי שיגידו וואו....שמישהוא יחשוב שאני מיוחדת או אולי מספיק טובה לפחות?????רציתי להצליח בדברים אבל אף פעם זה לא היה מספיק טוב........וגם עכשיו כל מה שאני מנסה זה לא מספיק (קרה משהו שזה לפגישה)..........אוף זה הכניס אותי ממש לדיכאון...החוסר שלמות הנצחי שלי.............וגם איתה אני לא מצליחה להיות אולי מטופלת כזו טובה...אוף רק מתלוננת ומציקה לה בין פגישות......ואני מרגישה מעצבנת שלא מסוגלת לחכות לה........האם אי פעם אשלים עם עצמי? האם אי פעם אהיה מספיק טובה בשבילי בשביל מישהוא???????איך אסיים איך? אם אני לא מצליחה להבין את עצמי בכלל? אם התחושה הפנימית שלי לא השתנתה????? אני כל כך משתדלת....אפילו במקום להביא את זה לטיפול אני כותבת פה כדי להוכיח שהטיפול עובד שאני בסדר......מוכרחה להוכיח משהו....לא יודעת למה.........אני ממש לא מצליחה לבד כמו שכתבתי לא מזמן...לא יצרתי איתה קשר בין פגישות כי הגיע הזמן שזה יפסיק כי איך אפרד ממנה??......גם פה מרגישה שנכשלתי בלהיות "הילדה הטובה" שמצליחה לבד........

תודה...כשאני כותבת מיכל השלמה אני מתכוונת לשלמה עם עצמי ולא למושלמת וזה משתנה אצלי מאוד...ונכון עדיף השלמה...שלמות לא בטוחה שאוכל אי פעם להגיע לשלמות של משהו...ומושלם כמובן שאין... ושוב על פרידה...מה לדעתך יכול לעזור להשלים עם הפרידה? כי היא תגיע...וסיכומים עוזרים? מה אתה ממליץ למי שנפרד ממך כשזה קורה לא ממש בזמן הנכון אלא אילוץ? איך מתגברים על האילוץ???

מיכל, כמה זמן את בטיפול? וכמה זמן את עם המטפלת ב'תהליך של פרידה'? האם היא מודעת לקושי שלך בכל זה? מה היא מציעה לך לעשות כדי להתגבר? האם יש טעם לעשות את הפרידה בהדרגה? האם בעתיד תוכלי להיות איתה בקשר טיפולי שוב, לכשיתאפשר לך? מה היתה בדרך כלל תדירות הטיפול? שעה שבועית? או יותר? ומה עכשיו? אני לא "שם" עדיין. אבל חושבת על זה המון, ואשמח שתשתפי... בכל אופן מחזקיה לך אצבעות, ושולחת לך המון אומץ לקפוץ למים. ותדעי שאת אף פעם לא לבד! יש לך את הדבר היקר לך מכל, והוא.... אותך! אם את לא תלכי לעצמך, תהיי איתך כל הזמן! השאר? מטפלת? חברים? פורם? :) - הוא יעזור עם יהיה לך את עצמך. "קל לדבר" קשה להרגיש. אבל אני מאמינה בזה.