אודי,

תודה על הודעתך. הייתה בה מין חמלה מלטפת כזאת שגרמה לי לחזור ולהתכווץ לי חזק במיטה עם הרגשות האלה. שאלת מה יכול לעזור לי גם אני שאלתי את עצמי למה אני כותבת... וחשבתי שאין לכך ממש תשובה, פשוט כל בוקר בסוף היאוש שוב דועך ומתחילים מההתחלה... אבל אולי החמלה היא גם תשובה מסוימת, כי זה קשה כל הזמן להיאבק בלי שאף אחד שם לב, בדממה... לא ציפיתי לזה שתקבל ותבין את הקושי הזה, זה כאילו כל הזמן ברור לי שאתה גם רואה את ה"דפוקה" שבי, שאין לך סבלנות אליי מחכה שכבר "תכעס עליי" ותגיד לי, למשל, שאני ילך כבר לטיפול, מה אני בכלל עושה פה, סתם משחקת. . או תנזוף בי על ההתבחבשות שלי... בטח לא ישירות , אולי סתם תענה לי בחוסר סבלנות... נראה לי שאני לא מקבלת חמלה גם (בעיקר?) מעצמי....