מיכ

זה שחברה שלי לא מבינה אותי, לא אומר שלא מבינים אותי. זה שעברתי תאונה וקיבלתי שיקום חסר שכפה עלי טיפולים שלא הבינו אותי, זה דבר שהתגברתי עליו ורק צר לי על הזמן שבזבתי, זה שלא הלך בטיפול, מצער אותי שמחזירים אותי לשם ולא מבררים אלטרנטיבות ולא מתלהבים מהאלטרנטיבות שאני מוצאת, למרות שיש להן גיבוי רפואי ולמרות שהייתי צריכה לקבל טיפול אחר רק שזה לא הגיע לאמא שלי כי הפסיכולוגית בבית חולים והמורים שאיתם היא דיברה לא ידעו על זה ולא אמרו לה, ואמא שלי לא הלכה למקומות טריוויאליים כמו המשרד של הקופת חולים אריפה שגרתי מתי שהשתחררתי מבית לוינשטיין, שאני הלכתי אליו כמה שנים אחר כך ושם הפנו אותי לארכיון איםה שהוא נמצא רק שזה היה מאוחר מדי ומעט מדי. מנסיון, טיפול לא מקרב אותי לשום הצלחה. אני מתכוונת לטיפול פסיכולוגי קליני/דינאמי/שיקומי/ you name it.השאלה היא איזה שיקומים תפקודיים או מפתחים יש במקום טיפול פסיכולוגי, שתמיד בסופו של דבר מצער אותי, חוץ מהפסיכולוגית שהצלחתי להחליף במקום השיקומי, והסכימה לשחרר אותי משם, ומפסיכולוג קצר מועד התנהגותי אחד שאחרי שרציתי לבוא אליו שוב ועוד פעם פשוט הסביר לי שאין לי מה לעשות שם.מה שאני לא מצליחה זה להסביר לחברה הזאת ולהפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי מתמשך, ניסיתי לפשט דברים בטיפולים קודמים והם הסתבכו הרבה יותר. אני לא מבינה למה לא לגיטימי שלי עדיף בלי טיפול פסיכולוגי. את מוכנה להסביר למה התכוונת שאני מנסה ולא מצליחה עדיין כדי שאני אוכל להתייחס? יש לך אלטרנטיבות לטיפול פסיכולוגי? בסך הכל הייתי עצובה כי היה לי קשה לחזור לתפקוד וכי אמא שלי העבירה אותי מהשכונה שלי בגלל כל מיני אמירות שלי ובגלל התיכון (חטיבה) היוקרתי שהיתה לי בעיה לחזור אליו, ובשביל זה נהפכו לי פי אלף דברים בחיים וזה עוד יותר מוטט אותי, וגם הטיפול הפסיכולוגי היה חלק מהדברים המאיימים שנוספו לי בחיים ואין לי שום רצון לחזור לזה.הדבר שהכי החזיר4 אותי אחורה היה שדיברתי עם חברה שלי וניסיתי להסביר לה כל מיני דברים שהשתנו אבל לפני שהספקתי לסיים משפט היא אמרה לי אני יודעת/אני זוכרת/אמא שלך אמרה לי , ולי התחילו לרוץ בראש אפשרויות למה היא מתכוונת, ובסופו של דבר היא זכרה דברים שאמרו שלא ישתנו ואו שהם השתנו או שהלכתי לריפוי בעיסוק או לאימון אישי ןקיבלתי לגיטימציה לפרספקטיבה אחרת עלי, אבל חברה שלי אמרה שהיא מתארת לעצמה מי אמרו לי דברים אחרים ממה שאמא שלי הסבירה לה ושהיא מאמינה למה שאמא שלי אמרה לה, אני לא יודעת מתי ואני לא יודעת מה.לי לא היה טוב שפסיכולוגים חושבים עלי מסכמים אותי מוברים עלי דו"ח רק עם דברים שמשרתים את המטרות של אמא שלי שנועדו להגדיל ולשמור את הפיצויים שלי באפוטרופסות-שהתחילה בגלל שבעו"ד רצה להיות אפוטרופוס ונמשכה כי זה נראטה לאמא שלי טוב וכי דיברתי שטויות מרוב שזה עצבן אותי.מה שאפשר ואפשר אולי לעשות בטיפול זאת לא הבטחה וניסיתי ונפגעתי ואני לא מבינה למה אי אפשר לכבד את זה ולמה אני צריכה לחזור לשם. זה לא מפתח אותי, זה מקטין אותי. זה הקטין אותי, דברים אחרים כן עזרו לי אבל אין לי מושג אם אני צריכה אותם עדיין ואיפה למצוא כאלה דברים . בכל מקרה אני צריכה עכשיו לחסוך אלפי שקלים בחודש בשביל לממן העברה של הדברים שלי דירה ושיפוצים ודברים שאמא שלי אמרה לי שאני צריכה. זה אומר שאני במינוס קבוע ושאני צריכה להוסיף רק עוד שלושת אלפים שקל ואני רוצה לעשות את זה החודש כי יש לי הזדמנות ולא טוב לי לגור כל כך קרוב ליד אמא ובעלה.וטיפול פסיכולוגי זה הדבר האחרון שיכול לעשות לי סדר, אלא אם כן זה משהו שאני רוצה, וכרגע אני לא רוצה. מצער אותי שהתייחסו למצוקה שנגרמה לי בעקבות התאונה כאל משהו שמחייב טיפול נפשי במקום התייחסות מעשית לנקודות הקשות ומצער אותי שבעקבות זה חברה שלי בטוח ואבא שלי אולי חושבים שנפגעתי נפשית. זה כשלעצמו פגע בי מאוד והוריד עוד מהבטחון העצמי שלי, ואני זוכרת שכשהלכתי לכל מיני פסיכולוגים בעבר מאוד התביישתי והצטערתי בדרכי אליהם-לרוב, ומאוד הצטערתי ובכיתי לפעמים כשחזרתי מהם, כי להם היתה תוכנית בשבילי, בלי הרבה עתיד , ובלי הרבה תקווה, ועם מסלול מייסר להבנתי. אני רוצה לספר לך שיצא לי להכיר אנשים שנפגעו מטיפול נפשי והעדר עזרה אמיתית -בלי קשר לפגיעת ראש ושאני מנועה מלספר על זה, אבל זה נגמר מאוד רע.בשביל לפשט ולעשות סדר בטיפול אני צריכה לעבור על הרבה דברים שאני יודעת שממוטטים אותי , וזה לא מתאים לי. כשיהיה לי עודף כסף ועודף זמן אולי אני אלך לפסיכולוגית הומניסטית . הפסיכולוגית הראשונה שהלכתי אליה אחרי הבית חולים היתה קוגניטיבית אבל אני לא יודעת אם היא נתנה לי טיפול משקם ואני רק יודעת שהיתה די נוקשה ושלא רציתי לראות עוד פסיכולוגית קוגניטיבית וקיבלתי כל מיני פסיכולוגים שלא התאימו לי ושביטוח לאומי לא נתן לי טיפול או שיקום קוגניטיבי שזה מה שהתכוונו בבית לוינשטיין שאני אקבל אלא טיפול ארוך וחסר טען ואחר כך השמה תעסוקתית בחינם וברבע משרה וברבע משכורת. טוב זה היה בשביל להשתלב בשוק העבודה, והיה נמוך מדי בשבילי אב נתן לי איזשהו בסיס. אחר כך עבדתי ואחר כך קרו כל מיני דברים ומיציתי את הזכויות שלי מביטוח חאומי ונפלתי בגלל זה עוד פעם ויותר עמוק. וחברה שלי בטוחה שהטיפול שקיבלתי בשביל לעזור לי היה כי נפגעתי מבחינה נפשית וזה לא נכון. אני הבנתי שהוא נועד לתמוך בי והלכתי אליו וקרה לי ההיפך והיה לי קשה להפסיק את זה כי לא הבינו שלי זה לא התאים ככה והייתי צריכה אלטרנטיבה ושיש אלטרנטיבות ואפשר וצריך לחפש אותן אם לא מכירים אותן. אמא שלי וחברה שלי עד היום לא חושבות ככה אבל הן לא מבינות שזה לא רלוונטי לגבי שהן לא חושבות ככה.זה היה לי עצוב אבל אני פשוט צריכה לדאוג לעצמי ולא לשפוך את הלב אצל מי שלא מבין אותי, כי האמת לא נמצאת רק אצלן.מה שהכי מצער אותי זה שממשיכים ליעץ לי ללכת למקומות שעושים לי רע ושהדברים שקורים לאנשים אחרים שם לא קורים לי. אני מכירה אנשים מצויינים ובריאים שלא מאמינים בדברים האלה, וזה שזה לא לגיטימי בכלל בעיני מי שכן מאמינים ובאופן עיוור בטיפול הפסיכולוגי, זה מה שמקומם אותי. מצד שני, נניח שריפוי בעיסוק זה סוג של טיפול פסיכולוגי, שהייתי יכולה להפיק ממנו תועלת. אמא שלי וחברה שלי לא חושבות שזה טיפול פסיכולוגי ולא מבינות שזה מטפל גם באופן המעשי/פיזי אבל גם באופנים אחרים ומה שאני צריכה זה מיומנויות שונות כולל נפשיות וכד' וטיפול פסיכולוגי לא שיפר לי תפקודים וציער אותי ברמות לפני שהלכתי אליו וברמות גבוהות יותר אחרי שחזרתי ממנו. תציעו לי אלטרנטיבות. אני רואה את ההתעקשות על טיפול פסיכולוגי כאובססיה לגבי, רק שאני לא יכולה להגיד את זה לאף אחד ולהחשב נורמלית, וזאת כפיה. ההודעה שלך היתה: מצטערת, בהודעה הקודמת אני הגבתי ובאמת לא הבנתי, גם עכשיו מה שהצלחתי להבין הוא שלא מבינים אותך (חברה שלך), שעברת איזו תאונה ומאז זה שונה...וזה לא הולך גם בטיפול..חבל שאת חושבת שממש טוב לך בלי טיפול, את הרי מנסה ולא מצליחה עדיין...אני בכל אופן חושבת שלא כדאי שתתיאשי, נסי שוב בטיפול אולי שם זה יהיה יותר בהיר...זה מה שמרגיש לי במילכוד, חוסר הבנה בינך לבין הסביבה, בטיפול אפשר לפשט את הדברים, ואולי לעשות סדר,זה מה שהתכוונתי.

נורא מצטערת, יש לי בעיה של קשב וריכוז ואין סיכוי שאצליח לקרוא כל מה שכתבת, נורא קשה לי לקרוא טקס ארוך וצפוף למרות שניסיתי...(זאת אני, לא את), אז אם את רוצה לומר לי משהו אשמח שתכתבי בקצרה...ממה שהבנתי את לא רוצה טיפול פסיכולוגי ומחפשת משהו אחר, אני לא מכירה אותך ולא יכולה להציע, מצטערת..

היי לירון, נשמע שאת יודעת מה לא עזר לך ומה גרם לך להרגיש לא טוב. אנשים יכולים לייעץ, את לא חייבת לקבל את העצה שלהם. יש לי 3 שאלות:1.האם את יכולה להגדיר לעצמך מהם התחומים בהם את רוצה לקבל עזרה? 2. האם יש משהו שבעבר כן הרגשת שעזר לך בצורה טובה? 2. האם יש משהו שאת חושבת שיכול לעזור לך בעתיד? השאלות האלה הן בשבילך, את לא צריכה לענות עליהן פה בפורום, אולי אם יש משהו שעזר לך בעבר הוא יכול לעזור לך גם עכשיו. אנחנו יכולים לכתוב לך מנסיון החיים שלנו, ממה שאנחנו מצאנו כעוזר ומיטיב לנו וממה שאנחנו מכירים אבל לא בטוח שזה משהו שיתאים גם לך, ממה שאני מכירה תחומים שיכולים לעזור בשיפור מיומנויות פיזיות, מנטאליות ורגשיות הם ריפוי בעיסוק והידרותרפיה (טיפול במים). בהצלחה! תעשי רק מה שטוב לך.