לאופטימית

כל כך רוצה לחזק אותך שתחזיקי מעמד...כל כך קשה ולא פשוט...תני לעצמך את הזמן והמרחב שאת זקוקה לו כעת, הרשי למטפלת להיות איתך זה זמן קשה שכדאי לתת לה להיות קרובה והדברים יתבהרו...

תודה לך מיכל! את מעודדת אותי, אני יודעת שאת לא מעט זמן בטיפול. ובכל אופן - המצוקות שעולות כאן גם לאחר זמן רב, בעניין הזה שבו אני אובדת... קצת מאיימות עלי. ומה אם גם עלי תעבור תקופה ארוכה של טיפול ועדיין הדברים לא יתבהרו? האנשים כאן בפורם נשמעים כל כך חסרי כוח ותקווה. אז האם הטיפול אמור לסדר את האש - או לערבל אותו? אני מבינה שהמצב ה'קפוא' של לפני טיפול הוא בוודאי לא בריא, והסערות שבאות בעקבות הטיפול הן חלק מהתהליך. אבל ריבון כל העולמים - עד כדי כך? האם מחלימים מזה פעם? האם אי פעם אוכל בלי התלות במטפלת שלי? האם אצליח למלא לעצמי חסרים משומקום? האם השעה הזאת (עכשיו כבר יותר) בשבוע היא לא מערבל בטון - ללא שליטה? אני יודעת שהטיפול שלי עמוק, כי אני לקחתי את זה למקום עמוק, כי ככה אני. אולי לכן אני מרגישה נורא? "להביא את זה לטיפול" "דברי על זה עם המטפלת" זו התשובה שאודי נותן - והרבה אענשים בעקבותיו. נו ואם? ואם אביא זאת לטיפול? אז מה? הרי אני אגיד לה מה היא מרגישה והיא 'תשקף' את זה ותגיד שהיא מבינה שאני מרגישה כך. נו ואז? פתאום אפסיק להרגיש כך? עלי זה לא עובד ככה. אני באמת רוצה להיות אופטימית! אבל מחפשת להיאחז במשהו...

כשאמרתי תני לעצמך את הזמן והמרחב לזה בדיוק התכוונתי, הדברים יתבהרו למרות שזה לא נראה כרגע...אני היום לקראת סוף הטיפול לאחר שנתיים + לקח לי זמן לספר והנה את ספרת מה שאת מרגישה די בהתחלה...זה מראה על נכונות ורצון ואומץ לפתור דברים! את אמיצה מאוד!!!האנשים שכותבים כאן כותבים כשרע להם לא כשטוב, על הטוב הם לא צריכים את הפורם :), ויש גם הרבה טוב שעליו מן הסתם אין צורך לדווח בפורם מסוג כזה, כפי שאמרתי התלות הכרחית, ואת יודעת מה? הרגשתי בדיוק כמוך, על כך שלעולם לא יתבהרו דברים, לעולם אהיה תלויה בה כי אף אחד לא יודע ועוד...אבל יש לי חברה טובה שהתקרבתי אליה מאוד והטיפול אפשר זאת, ועדיין אף אחד לא יודע (גם לא החברה)מה עברתי אבל עצם זה שהמטפלת יודעת ואני בוטחת בה זה עוזר...ואני לאט מפנימה את הדמות של המטפלת ואחרי הנזקקות באה הפחות נזקקות והעצמאות שלי כיום...דבר שלא האמנתי ביכולותיי...האמיני ביכולותייך! את יכולה! האמיני בה תני לעצמך קרדיט להזדקק ואחר כך תרגישי לאט איך את מצליחה גם לבד, זה לוקח זמן מנסיון!!! גם אני לקחתי את הטיפול מאוד ברצינות ולעומק והיו פעמים כואבים מאוד מאוד ולעומתם היו רגעים טובים, עצם זה שעוד מישהוא חולק איתך רגעים אלו יש בזה מן הנחמה, וכן זה עוזר שמבינים אותך, תני לזה זמן וההקלה תגיע בהמשך....זכרי שזאת תקופה והיא תחלוף!!! מחזיקה לך אצבעות ומחזקת אותך בחום, ובחיבוק אוהב מיכל.