אובדת עצות

אודי שלום, אנסה לתמצת את דברי כמה שניתן. שהייתי בת 13 הורי "סוג של" אימצו את חברה של אחותי, מאז גדלתי עם עוד אחות לכל עניין ודבר, לפני 8 חד' אירע פיגוע ובעלה וילדה של אחותי המאומצת נהרגו, לאחר הפיגוע ההתמודדות הייתה נסבלת, כיוון שניתקתי כל קשר איתה (אני יודעת שזה נורא), פשוט כל פעם שבאתי ליצור קשר היה לי תירוץ אחר למה לא. כחודש אחרי חידשתי עימה את הקשר, ואחרי חודש נוסף נולדה לה ילדה. הבעיה היא שאני מטבעי אדם שקשה לו עם גבולות, אני "מוותרת" על עצמי בשביל אחרים, ואצלה זה נפל בול מתאים, היא כזאת שדורשת המון. מאז, 8 חד' הפכתי לחסרת חיים, כל החיים שלי מכוונים אליה. תחילה חשבתי שהמחשבות והעצב יעברו, אבל מה שקורה שזה רק מחמיר (לא העצב והדיכאון), פשוט אני מרגישה שעם הזמן הפכתי לאדם שלא מרגיש כלום. כבר לא אכפת לי שכל היום אני איתה ואני מפסידה מלא אירועים, כבר אין לי צורך באירועים שונים, כאילו מן כהות חושים כזאת, פעם הייתי עוד עצובה שהייתי נזכרת בהם, היום אני פשוט לא מרגישה כלום, אני לא כועסת על אף אחד, לא מרגישה רצון להיות עם מישהו בקשר זוגי (למרות שלפני היה, וממש רציתי), בקיצור הפכתי לסוג של "רובוט". שאלתי היא מה לעשות במצב כזה? (טיפול לא בא בחשבון)