בדיכאון על סף התמוטטות

שלום רב!! אני אמא צעירה ל-3 ילדים,כל הזמן בתחושה שאין לי בשביל מה לחיות וכל יום מתכננת איך להפסיק את הסבל הפנימי שלי (והמבין יבין). קשה לי מאוד. היה לי אפילו התקף חרדה קשה. חוץ מילדי מרגישה שאין לי בשביל מה לחיות ובאמת מאמינה בכך. אין לי כמעט חברה, קשה לי מאוד לקשור קשר חברתי במיוחד עמוק ואמיתי. אני אוהבת להיות בבית ושם מרגישה מוגנת. לפני יציאה למקום הומה אדם, אני נתקפת חרדה. יש לציין שלבן זוגי קשה מאוד להוציא ממני מה עובר עלי כי קשה לי מאוד לדבר על זה. יש ימים שאני ממש בדאון ויש ימים טובים יותר. יש לציין שאני דתייה. אשמח לתשובה מהירה אני ממש נואשת תודה רבה רבה

שלום לך יקרה! קשה ומפחיד מאד להיות עם המחשבות האלה לבד, הסבל שלך נשמע ומורגש. מהנסיון שלי הסבל והכאב מתעצמים ככל שאנחנו משאירים אותם בתוכנו, מפחדים לשתף אחרים כי לא רוצים לפגוע בהם או לא חושבים שיוכלו להבין. זה משא כבד מידי. אני מחזקת אותך לפנות לטיפול ולא להישאר עם הדברים האלה לבד. זה לא חייב להימשך כך, הלא טוב הזה יכול להשתנות, גם אם זה יקח זמן. לפעמים צריך לגייס הרבה אומץ כדי לפנות לעזרה, זה לא פשוט פתאום לשתף בדברים האישיים והקשים גם את האנשים הכי קרובים לנו, לפעמים אפילו יותר קשה לדבר על הדברים האלה עם אנשים קרובים ועם מישהו חיצוני יש יותר חופש ואפשרות. כשמוצאים את האדם שמצליחים להתחבר ולהרגיש נוח איתו זה יכול לעזור מבחינה משמעותית. נגעת בי בלב ואני דואגת לך.

למי עלי לפנות לעזרה לאיזה סוג עזרה, פסיכולוג פסיכוטרפיסת? יש משהו מיוחד למיגזר שלי? תודה רבה רבה על ההקשבה עזרת לי מאוד רואים שאיכפת לך יום טוב ושוב תודה

כל כך רוצה לחזק אותך!!! גם אני אמא לילדה וגם לי לא קל וגם אני לא מספרת יותר מידי לבעלי...ותתפלאי גם אני דתייה :)אני רוצה רק לבקש ממך, אל תתמודדי עם הדברים לבד, אם קשה לך- תרימי דגל!!!תבקשי עזרה, מותר לך וזו זכותך להיעזר. מה עם לפנות לטיפול? אולי זה משהו שיכול לעזור לך? ואם קשה לך בשלב הזה לפנות לטיפול, אולי תשתפי מישהו/מישהי שאת יכולה לסמוך עליו? אני יכולה רק לומר לך שלפעמים במצבים קשים ניראה כאילו ששום דבר לא יכול להשתפר, שהכל אבוד, שרע, כואב, עצוב ומה לא??? אבל חשוב לזכור שזה באמת זמני,שיש גם רגעים של אושר, באמת שיש!!!!תרגישי טוב