אודי..?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
..לפעמים..פשוט הולכת ומסתבכת..(כמו בשיר). מרגישה למשל שאם מישהו מסנן אותי ומתעלם מטלפונים והודעות..מרגישה שהוא כבר לא רוצה להיות איתי בקשר..שנמאסתי..לפעמים שואלת..לפעמים מתרחקת..כשמדובר בפסיכולוגית..כשהיא "מסננת" אותי.. אז אני בטוחה שתשמח אם אבטל פגישות..ואז שואלת..והיא (שוב) לא עונה..וזה מחמיר את הלופ..ואני כבר מתכננת לא לבוא..כי זה הרי מה שהיא רוצה..ואם היא לא עונה.. אז אולי גם לא להמשיך איתה בכלל.. לא מוכנה יותר להיות מושפלת..שיתייחסו אלי כמו אל עלוקה..ולא יודעת אם לא עברתי לקיצוניות האחרת.. אבל נמאס לי מה"תסמונת של הילדה המוכה" שרגילה להשפלות.... ולא יודעת מה נכון.. ומה בסרטים שאולי מייצרת.. והיא.. לא אובייקטיבית.. כי כבר נכנסה בעבר לתפקיד "המטפל המכה"..ופגעה בי קשה.. ומפחדת מחוסר היציבות שלה.. ולא יודעת באיזה קצה אני.. ואם לסמוך על עצמי שכן רואה דברים שכן קיימים.. כאילו.. הלכתי לאיבוד????
הי מיקה, יש לי רעיון: מול כל אפשרות כזו, נסי להעמיד (כמו הפילוסופים היווניים או כמו שדנים אצלינו בתורה) אפשרות אחרת, הפוכה. אז יכול להתחיל דיאלוג, בו אל מול האפשרות השלילית תתקיים דיאלקטיקה עם אפשרות חיובית. לא חשוב מה יינצח בשלב זה. העיקר שתרגישי שישנן עוד אפשרויות. זה נותן מרחב. אודי