אודי שלום

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

09/05/2012 | 15:15 | מאת: מיכ

מה עושים שאני לא ממש מרגישה בשלבים של פרידה..והיא אומרת שהיא רואה שאני מתמודדת עם דברים..והיא "כמו הורה שרק רץ אחרי האופניים שהילד יודע כבר לרכוב" כתבתי לה "לפחות אחת מאיתנו חושבת שהילד כבר יודע לרכוב"....טעות..אני כתבתי לה השבוע בסוף נשברתי......התכתבנו קצת.....וזה היה הסוף.. משפט המחץ.......היא אומרת את זה כנראה בשביל לחזק אותי אבל זה לא נכון אני עדיין זקוקה לה וממש לא חושבת שאני מוכנה לפרידה ואם כן אני מרגישה שאני לא רוצה שלבים רק לברוח ממנה כמה שיותר מהר........טעות היה לבקש לעזוב? אולי אני צריכה אומץ ולגייס כסף למען מטרה להשאר?????? אוף.....ומדוע מה שכתבה מרגיש לי כאילו אמרה לי "את לא באמת צריכה אותי את יכולה לבד..." או "את כבר ילדה גדולה"...וזה קשה לי להיות "ילדה גדולה"............

הי מיכל, פשוט ממשיכים, עם כל המורכביות, החששות, הרצון להעלם ולברוח ורגעי האומץ. יש בך גם ילדה קטנה אבל גם ילדה גדולה. תני מקום לשתיהן. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית