הפעם לבמבי..

יקרה, אחרי שכתבתי על מבטי עיניים ורגרסיה..חשבתי עלייך..נזכרתי בתחושות ששיתפת מהפגישות שלך...ואני תוהה איך הולך היום? נראה לי שאת ממש מתקדמת לעבר משהו טוב ופחות כזה מאיים..האם אני צודקת? האם את יכולה לשתף? אולי לומר משהו מרגיע..יש לי תחושה שהפעם אני מחפשת משהו ממך..כי התחברתי איכשהו לתחושותייך....מיכל

ראשית, עוקבת בחום אחר האמביוולנטיות שלך שנותנת ביטוי אף בשימוש בניק אותו בחרת. אם מתאים לך, מצידי את יכולה לקרוא שורה ולהזדהות עם מיכל,אח"כ כילדת אביב ושוב כמיכל.. ואולי תיווצר איזו אינטגרציה בין השמות שבחרת ? :) קראתי את השירים הנפלאים שכתבת ברגישות כה גבוהה. כצייר המושך במכחולו בצבעים שונים.עזים,כמהים,מתגעגעים, צבעים תובעניים ,מבקשים,מתחננים,שותקים.מתרגשים, מודים, כואבים,נפעמים, מקווים.. צבעים רבים משכת במכחולך על הבד ויצרת יצירה מאוד נוגעת. תודה לך מיכל על השיתוף.. לגבי... כשאין משהו שמציף..כאילו ברגיל (לא כל כך בטוחה שיש פעמים רבות שהם "רגיל") אני מגיעה אליה, מתיישבת על הספה, חולצת נעליים, שוכבת על הספה על הצד. (לא מצליחה להבין איך אחרים שוכבים על הגב ???? מעבר להרגשת חוסר אונים טוטלי, נראה לי שמצב זה מזמין גם כאבי גב.. ) אני מניחה את הראש על הכרית שלה עליו מונחת תמיד "המפית שלי". אני מתכסה בשמיכה שלה (בד"כ עד הצוואר) ואנחנו מדברות ומדברות ובאיזשהו שלב, לא יודעת בדיוק מה קורה..אני כאילו באיזה מצב כזה. אולי כמו מדיטציה כזו ? מצב כזה של שינה/ ערות ? היפנוזה ? לא יודעת כ"כ להסביר.. לא תאמיני אבל אני מכניסה את האגודל לפה והגוף שלי כזה מתקפל לו כזה אולי כמו עובר. ויש שקט כזה המון זמן..שקט נעים כזה שלפעמים אני רוצה שיימשך לנצח.. השקט הזה הוא..לא יודעת להסביר לך ,השקט הזה זה.. רוצה אותו כל הזמן.. זה כזה... ? וזהו.. :) הצלחת להבין משהו ? :) חיבוק- במבי.

אילו מילים נוגעות..הרגישות שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש..יש בך משהו כזה שקשה לי להסביר.. משהו בך כל כך מתחבר עם ה"אני" שלי....תודה על קבלת האמביוולנטיות, אני משגעת נראה לי את המטפלת שלי עם העליות והירידות... הצלחתי להבין..כי קרה לי משהו דומה בקטע שכתבתי על האמפתיה..כידוע לך אני בטיפול שונה משלך אין לי ספה לשכב והמבט שלה כל הזמן מולי..והפעם באמפתיה הרגשתי שהוא תקוע מולי..חודר....ואז פשוט נשכבתי על הכורסה הזוגית הזו (עם הראש בתוך הספה מקופלת מעט)....כנראה שרציתי להרגיש במצב "עוברי" או תינוקי כזה... ואחר כך ביקשתי שתפסיק כי לא יכולתי יותר.... אבל זה היה נעים בכל זאת...ואת יודעת מה קרה בבית? פשוט נשכבתי במיטה ושיחזרתי את הפגישה וכמעט.. האגודל הגיע לפה שלי ככה קרוב...לכן כתבתי את מה שכתבתי...כשהייתי קטנה מצצתי אצבע עד גיל די מאוחר...וזה מרגיע כל כך אבל היום אני לא מצליחה להגיע לרוגע שכזה....ואחרי ששלחתי לאודי נזכרתי בך..על הטיפול האנליטי שהוא שונה כל כך... תודה ששיתפת...עכשיו מה שכל כך קשה זה יהיה להתמודד עם פרידה בלתי נמנעת...והשבוע אנחנו גם לא נפגשות...קשה פי כמה.... תודה על החיבוק שולחת בחזרה...