לשתף בתחושות...

אודי יקר, כך הרגשתי בפגישה שהייתה משמעותית מאוד.... אין אחר לשתף חוץ ממנה וממך בתחושות כאלה...בקשר שנוצר איתה...ולכן זה מה שאולי אאבד כשנפרד....את הקשר, את החמלה והאמפתיה... מבטי עיניים עיניים חומלות אך כה חודרות לתוכה, עיניים שהיו כאן, מזמן, אך לא קלטה, מבטן לא מש מעברה, מבטן לא נדם, עיניים של דמות מלווה, תומכת, עיניים שראו אותה מרחוק ומקרוב, עיניים בוגרות, שקולות, רגועות, אינן פוחדות למראה המכאוב..... צמרמורת עברה בנפשה הסוערת, עת חדרה לליבה רוח אמפתיה חיוורת, קרוב כה קרוב, מרחק סנטימטר, רועדת, מי זו שלתוכה נכנסת? אמפתיה שותקת, בוחנת נפעמת, לעת ערב נפתח צוהר קטן, אל עבר הטוב אל עבר החמלה שישנו ותמיד היה ראוי לאהבה....... רגרסיה להתחפר בתוך שמיכת הילדות, לחזור בזמן לאחור, לחלום... להתכנס בתוכה, למצוא את אושרה, למחוק את עברה שמחק את הרגע, להתכנס בשמיכת הילדות הרכה, ילדה קטנה בתוך שמיכה עוטפת, בתוך שמיכה תומכת, בתוך ענן לבן, בתוך חלום ישן לשוב אל ילדות רחוקה לשכוח את הזמן את האגודל להביא קרוב, וכך את הקטנה שבה לאהוב......

תודה על התגובה...גם היא חושבת שאני כותבת יפה...פעם חשבתי שהכתיבה נוראית והתכנים גם ופחדתי שיראו אז זרקתי לפח כל שיר שכתבתי...וחברה שראתה ועזרה לי אספה אותם...היום אני שומרת עליהם ושולחת למטפלת גם..מכיוון שתמיד אמא שלי פתחה מגירות,יומנים כל פרטיות לא ממש הייתה..אז הכתיבה הייתה חשאית..כתיבה ברמזים וכו' שעד היום זה די דומה...וזרקתי המון...היום זה נשמר יותר...ולשמוע שזה יפה זה גורם לי לחייך...ולחשוב שאולי יש בזה משהו יפה...תודה רבה...